Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית


שו"ת תשב"ץ חלק א סימן סו ד"ה שאלת ראובן

שאלת ראובן טיהר יינה של נכרית שקנאו ממנה והיין הי' בבית אחד בחצרה של נכרית והיא היתה דרה באותו חצר והוא היה יושב ומשמר עד שהוציא את יינו משם ונשאר מהיין הנז' יותר מהסך שקנה ממנה בבית הנז' ולפי שהנכרית היה רצונה למכור היין ההוא לישראלים מסרה מפתח הבית הנז' ביד יהודי אחד שהיה מסייע לראובן הנז' בטהרת היין ועמד היהודי באותו כפר שהיה שם היין ומפתח בידו והנכרית שלחה ביד בנה ליהודי אחד אבי ראובן הנז' שיקנה יינה הנשאר שהניח בנו בחזקת טהרה בשמירת היהודי השומר הנז' ובן הנכרית מכרו לאבי ראובן הנז' בחזקת טהור אחר זה בא השומר הנז' בפני אבי ראובן הנז' הקונה ואמר לו השמר לך פן תקנה היין ההוא כי הוא אסור ואבי ראובן הנז' אמר לשומר איני יודע לחקור אותך איך ולמה הוא אסור בא לפני פלוני שהוא בקי ויחקור אותך וכן עשה וחקרו אותו שניהם איך יצא היין הנז' מחזקת טהרה ואמר להם שהוא מעיד בזה עדות ברורה שלא יכשלו רבים ביין הנז' כי הוא היה הולך מהעיר ההוא למחוז חפצו והיה חושש שלא יכשלו רבי' באותו יין שהוא אסור ומסר עדותו בפניהם שהוא אסור לפי שהבית הנז' שהיה בו היין הנז' יש בו ג' פתחים אחד לרשות הרבים ודלתותיו ננעלות מבפני' וב' פתחים לתוך חצרה של נכרית בעלת היין הא' דלתותיו ננעלות מבפנים והא' ננעלות מבחוץ מעבר הנכרית ואותו פתח היה מפתחו בידו ודלתותיו של זה הפתח היו רעועות ויכול אדם ליכנס בין הדלת והמזוזה וגם המנעול אינו כראוי להיות והגויה יש לה שייכות בבית הנז' כי כל כליה ומחסורה הוא בבית ואמר השומר הנז' כי הוא הרגיש כי הנכרית היתה נכנסת לשם לעשות צרכיה והיא העלימה ממנו וכראותו כל זה השליך לה מפתח הבית ולא הי' שום אדם עמהם בזה אלו הן דברי השומר ואח"כ הלך לו לדרכו.

עוד כשהיו חוקרים אותו איך הוא אסור הי' אומר להם אל תשתו ממנו כי אסור הוא ואח"ז הלך לו לכפר ההוא והוגד לנז' ששמעו עדות השומר שהוא היה נוהג היתר ביין הנז' ושמפתחו' אוצר היין היו בידו בחזקת שמירה.

וסוכן המלך בשמעו זה שאל אל הנז' אם אמת שהיין אסור אם לא ואמרו לו שאין ספק בדבר שהוא אסור וצוה להם שיכתבו ללוי שיזהר משתיי' היין ההוא כיון שנתברר להם שהוא אסור וכן עשו.

ואח"ז הלכו היהודים לכפר ההוא ובדקו בכפר אם יש שם יין טהור ואמר להם לוי הנז' כן והראה להם היין הנז' וגם הראה להם הכתב אשר שלחו לו שהוא אסור והיהודי' הנז' חקרו בענין היין אם הוא אסור כדברי הכתב או מותר כדברי לוי ומצאו אחד מהאנוסי' שהעיד להם כי הוא היה נמצא עם השומר ועם הנכרית כשהחזיר לה המפתחות והוא לקחם מידו ועודם בידו ובחזקת שמירה הוא היין אצלו אז הלכו היהודים עם האנוס הנז' ומצאו הפתח הפתוח לרשות הרבים שהוא ננעל מבחוץ והיו בו ב' מפתחות ומצאו ב' הפתחי' הפתוחי' לחצר הגויה ננעלי' מצד פנים ודלתותיה' חזקי' וכן העידו אנוסים אחרים כדברי האנוס הזה ואז התירו היין ושתו ממנו.

ועכשו נפל מחלוקת ביניהם יש מאמינים ואומרי' כי דבריו נכונים יותר מדברי היהודי השומר לפי שהן מצאו פתחי האוצר ההוא היפך מדבריו כמו שנז' למעלה.

גם אפשר שהעיד כן כדי להפקיע זכות הגויה מעל הקונה אבי ראובן הנזכר כי היין החמיץ ברשות הקונה ולפ"ז שיחד לשומר הנז' שיעיד כן כדי שתהא טענה לקונה הנז' שאינו ברשותו שהוא לא קנה אלא יין כשר וכיון שהוא אסור אינו ברשותו וזה אמרו דרך סברא לא שהיו יודעים בזה עדות כלל וחזקו סברתם בזה כי ראובן בן הקונה בא אל הנכרית ואמר לה אם לא תתבע אבי בדיני העכ"ום ותתפשרי עמו מהסך הנז' הוא יפרעך ולא יטעון עוד שהוא אסור וזה מראה כי לא היה היין ההוא בחזקת איסור אצל הקונה כמו שהוא מעיד עכשו אלא ודאי הדברי' הם כדברי האנוס שהשומר היהודי מסר לו שמירת היין והרי הוא בשמירתו עדיין וכיון שהאונס מעיד כך הרי הוא נאמן כי כן הם נוהגים לסמוך עליהם בטהרת היין.

ויש מאמיני' בדברי השומר היהודי ושינוי נעילת הפתחים אומרים שאינה ראי' שהעיד שקר שאפשר שאחר שהניח היין בלא שמירה הגויה שחדה אל האנוס ותקן כרצונו וגם אין לחשוד היהודי השומר שהעיד שקר לאבד זכות הגויה מעל הקונה לפי שתיכף שנכנס בעיר כמן ימא לטגני הוה כשהעיד שהוא אסור שהקונה אמר לו למה הנחת ייני בלא שמירה והוא א"ל אסור הוא.

וגם היין באותה שעה שהעיד שהיא אסור עדיין לא החמיץ ולא החמיץ אלא בסבת זה העכוב שאלו אומרים אסור ואלו אומרים מותר ובין כך ובין כך החמיץ וא"כ אין לחשוד אותו שהעיד שקר להנאת הקונה.

ומה שאמרו שראובן בן הקונה היה מפייס לנכרית שתתפשר עם אביו ראובן הוא הכחיש כל זה ולא היו דברים מעולם אדרבא הקונה הנז' הוא מפרסם בפני הסוכן והקהל כי היין אסור.

ולענין נאמנות האנוסים הם אומרים שאעפ"י שהם נאמנין אצלם כשאומרים מפלוני יהודי קנינו זה היין או כאשר הם עושים אותו בביתם אבל בשמירת היין אין מנהגן להאמינן כי מפני אונסן אינן יכולין למנוע עכו"ם מליגע ביינן ואינ' מקפידין במגע עכו"ם ומעשים הם בכל יום שאינם נאמנין בשמירת היין אע"פ שהם דורכים בגת עם ישראל והמנהג הוא להפקיד היין ביד ישראל ולא ביד אנוס וכיון שכן יותר ראוי לסמוך על הישראל השומר ולא על זה האנוס.

ועוד שאם זה השומר היהודי הוא חשוד שמפני אהבתו של הקונה או מפני חשד הוא מעיד שקר א"כ היאך יהא נאמן בטהרתו שהרי האנוס אינו יודע שהוא טהור אלא שאותו יהודי השומר אמר לו שהוא טיהר אותו וכיון שהוא טיהרו איך יהא נאמן בטהרתו ולא נאמן באיסורו:


שו"ת תשב"ץ חלק א סימן סו

ד"ה ויש לדקדק

ויש לדקדק במנהגכם בנאמנות האנוסים שכתבת שאתם סומכים עליהם כשהם אומרים מפלוני יהודי קנינו או כשהם עושים אותו בביתם אבל בשמירת יינו של עכו"ם אין אתם סומכים עליהם ומנהג של תימה הוא שאם הם בעיניכם דלא קפדי אמגע עכו"ם אפילו יין שעושים בביתם היה לכם לאסור ככותיים כדאי' בפ' אין מעמידין (ל"א ע"א) וגר ותושב כדאי' בפ' השוכר את הפועל (ס"ד ע"ב ע"ש) ואי קפד' אמאי אין סומכין עליהם בשמירת יינו של עכו"ם שהרי אינם חשודים בעיניכם שיאכילו אתכם איסור ואית להו ולפני עור לא תתן מכשול ועוד לא בררת אם כל האנוסים בחדא מחתא מחתינהו שהרי אנו רואים מאותם הבאים בכאן שיש מהם שהם עכו"ם גמורים וא"כ מי מפיס מי הוא כשר ומי הוא פסול.

ועוד נראה שאינכם חוששים לחלול שבת בפרהסיא לפי הנשמע רובן וקרוב לכלן ואפילו אותן שהיו נזהרי' מזה החמיצו ואינן נזהרין כלל.

ועוד נראה שאין אתם חוששין כלל לעכובן שם אחר נתינת רשות לצאת אפילו לאותן שהן מהרהרי' בלבן יציאה כלל ובנו להם בתים ולקחו לבניהם נשים ובנותיהם נתנו לאנשים ועוד אותם שהיו בכאן וברצונם חזרו לשם מה יהא עליהם דינם כדין אותם אנוסים או לא וכל זה צריך תיקון.

ונ"ל שאתם סבורים שאין עכובן מוציאן מחזקתן ולעשו' עע"ז במזיד כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכמש"ל לפי שדבריו אלו הם במלך שהוא אונס אותם יום יום לעע"ז לא ירפה אותם אפילו שעה א' ואינו מניח אותם לצאת מאותו אונס אבל בגזרות אלו ובפרט באותו מקום הם מקילין על האנוסים שיעשו כרצונם ואין אונס אותם לעע"ז וכמעט שבחזקת יהודים הם אצלם עד שהם נותנים להם רשות לצאת כחפצם ואילו הי' עכו"ם א' רוצה לצאת משם וישוב לדת משה אפילו היה נותן כל ממון שבעולם לא היו מניחים אותו ואדרבה היו ממיתין אותו ומזה נראה שהם בחזקת יהודים גמורים הם אצלם אלא שמחיוב דתם הוא שמי שנשתמד אפילו באונס אינו יכול לחזור לדת ישראל להכי הם מעלימים עינם מהם ואין להם בשמדותם אלא ששמותיהם כשם העכו"ם פרק"לוס לוק"וס ולו"ס וכיוצא בהם ולפי שהאנוסים הם רואים כן נחשב בעיניה' היתר גמור העכוב שם ונמצא שתקנת' קלקלת' שהיתר היציא' העמיד' אותם על חזקתם והרי תקנתם בזה העכוב לא שיהא כן דעתי:


שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן ס ד"ה תשובה ודאי

תשובה

ודאי שהאנוסים אינם נאמנים על הכשר היין ולא יהא אלא שהם חשודים על אותו דבר וקי"ל (יומא ע"ח ע"א) דחשוד בדבר אינו נאמן על שלו ודי לנו בזאת הטענה לפסלם בעדות יינם אבל מה שאפשר לומר בזה היין הוא שהיין הזה ודאי לא עשאו האנוס הזה שהרי לא נעשה במיורקא והכל מכירין במראהו וטעמו שממלכות באלנסיה הוא ודבר נודע לכל הוא שהאנוסים אי משכחי התירא לא שבקו התירא ושתו איסורא וכן הוא ברור שאין עושין סחורה ביין נסך אחר שנתברר זה מהם יש לומר שהאמת הוא שהיין הזה שיהודי טהרו ושלחו אל האנוס מה יש לחוש שמא פתח החביו' ונסכם ואח"כ סתמם אין לחוש לכל זה שאנו בקיאים בהם שאין חיבת נסוך עליהם ויש לנו לסמוך בזה כמו שסמך רבא דשדר קורבנא לבר שישך ביום אידו משום דקי"ל בעכו"ם דלא פלח לע"ז כדאי' בפ' בתרא דע"ז (ס"ה ע"א) וזה הי' כדאי להכשיר כל יין הבא ממורביטר בארצו' האלה ע"י אנוסין ודומה ליין מוריס חלב מלח חלתית גבינה בסוריא דפ' אין מעמידין (ל"ט ע"ב) אלא לפי שיש לחוש בקצת אנוסים שמא קלקלו מעשיהם ואפילו במקום התירא אכלי איסורא אין אני סומך להתיר כן לכל.

ואני רגיל לומר למי שבא לו יין אם אתה סומך על המשלחו שתהו אתה בביתך והזהר

שלא תמכרנו לישראל שאינו בקי במשלחו אבל בנדון הזה יש להתירו לכל מפני שהאנוס המשלחו כ' ליהודי שנשתלח אליו ושעם מוקדם ישלח אליו כתב היהודי המטהרו ודומה זה לביצי עוף הנקחין מהעכו"ם באומר של עוף פלוני הטהור הוא כדאי' בפ' אלו טריפות (ס"ג ע"ב) וכן בעוברי דגים כמ"ש המפרשים ז"ל בפ' אין מעמידין וטעמא דמילתא דכיון דאמר של עוף פלוני או של דג פלוני וטהורין הם אי לאו קושטא הוא לא הוה אמר הכי כי היכי דלא לישתכח שקרא ואתי לידי כסופא ואם בעכו"ם גמור אנו סומכין בכך כ"ש באנוס דלא מתפקר כולי האי למספי לישראל איסורא במילתא דאפשר למיקם עלה אי שקרא היא אי קושטא וכיון שזה אומר אשלח לך כתבו של ישראל הרי זה כאומר של עוף פלוני וטהור שיכול הדבר להתברר ולא חיישי' לשקרא וכ"ש דאיכא למימר בהא מלתא מאי דאמרינן בסוף אין מעמידין (מ' ע"ב) גבי כהן בתרומה ובבכורו' בענין החשוד על הבכורו' דחייש ואמר אי שמעי בי רבנן מפסדי לה מינאי וגם האנוס יחוש שמא יאסרו הקהל יינו אם בתירוש יכחש בם ובודאי שהנדון הזה דומה לביצים עם מה שהקדמתי מענינן דרובייהו לא שבקי התירא ושתו איסורא ולא עבדי סחורה ביין נסך ואין בחבת נסוך עליהם לשתות ולסתום ולגוף זה נראה לי בזה וכדאי הוא לסמוך עליו:


שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן מג ד"ה תנס:

שאלת

תנס: שאלת על גט הנכתב במיורקא וכתבו א' מהנקראים אנוסים ובלי ספק שהם משתחוים לע"ז ומחללין שבתו' בפרהסי' והעידו יהודים שתכלית יציאתו מהכלל היתה באונס וגם בהיותו באונס השמד הי' נוהג יהדות כשמוצא עצמו ניצול מהמות וגם במותו לא נהג מנהג עכו"ם ולא רצו לקברו כמנהג כופר בדתם עד שבזבזה אשתו ממון אלו הן ענייני זה האיש שכתב זה הגט והיתה השאלה אם הגט שכתב הוא בטל כדין נכרי וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה"ג) שדינו כדין נכרי ואם נשאת אשתו בגט זה והיו לה בנים יהיו ממזרים וצריכה גט אחר או יהי' הגט כשר ובני' כשרי' והיא מותרת למי שנשאה או להנשא לאחר אם מת זה שנשאה בגט זה:


שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן מז ד"ה תשובה אין

תשובה:

אין בין ישראל למשומד בענין זה כלום דקי"ל אע"פ שחטא ישראל הוא כדאיתא בפ' נגמר הדין (מ"ד ע"א) וכדאמרי אינשי אסא קאי ביני חלפי אסא שמיה ואסא קארו ליה ואפילו גר שנתגייר וחזר לסורו הרי הוא כישראל לענין זה וכדאמרי' בפ' החולץ (מ"ז ע"ב) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא א"ר יוסי ב"ר חנינא דאי הדר ביה כישראל משומד הוי ואי קדיש בת ישראל קדושיו קידושין ואמרינן נמי בפ' עד כמה (ל' ע"ב) הגר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחד ואפי' נחשד לכל התורה כולה הרי הוא כישראל משומד נ"מ דאי קדיש קדושיו קדושין ואע"ג דאמרינן בפ' השולח (מ"ה ע"ב) דגר שחזר לסורו מין הוא אפ"ה אסיקנא דקידושיו קדושין כ"ש אלו האנוסים שהם תולעת יעקב ומתי יהודה שאם קדש אחד מהן את האשה שקידושיו קדושין ואפי' הנולד מהן בשמדותן והוא ערל כך הוא דינו כל שאמו אנוסה אפי' היה האב עכו"ם דקי"ל בפ' כיצד ביבמות (כ"ג ע"א) בן בתך הבא מהעכו"ם קרוי בנך כ"ש אם היה אביו ואמו אנוסים.

והכי מוכח בפ"ק דיבמות (ט"ז ע"ב) דאמרינן התם אמר רב יהודה אמר רב עכו"ם שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא ושמואל לא פליג עליה אלא כיון דנשאו להם עכו"ם הולד כמוה כדאמרי' בפ' האומר בקידושין (ס"ח ע"ב) וכשאמם מעשרת השבטים מודה שמואל אלא משום דגמירי דבנתא דההוא דרא איצטרויי איצטרו כלומר נבקע רחמן ונעשו עקרות כמו שפי' רש"י ז"ל והרי"ף ז"ל בקדושין פרק האומר.

ואף ללישנא בתרא דאמר התם (שם יבמות י"ז ע"א) לא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורים שנאמר בה' בגדו כי בני' זרים ילדו לאו למימרא דכל הנולדים ממשומדים עשאום עכו"ם גמורים אלא בנים שנולדו מאותן נשים של אותו הדור הוא שעשאום עכו"ם גמורים וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו בפ' כיצד ביבמות.

אבל בכל משומדים ובני משומדות הרי הם כישראלים גמורים לענין קדושין מק"ו בגר שחזר לסורו דהוי מין וכדכתיבנא ודבר זה ברור הוא שמשומד ואפי' בן משומדת שהוא ערל אם קדש ישראלית קדושיו קדושין גמורין כישראל גמור וכן בעל ה"ג ז"ל בסוף הל' קידושין כתב בר משומד דאתיליד מעכו"ם אי מקדש לא תפסי ליה קדושין. משמע מדבריו דוקא דאתיליד מעכו"ם אבל בן עכו"ם דאתיליד ממשומדת תפסי ליה קידושין.

ומה שיש לעיין בזה הוא שאם ישראל גמור נשא ישראלית גמורה ומת בלא בנים ויש לו אח משומד אם היא זקוקה לו אם לא.

ומצאתי בה"ג בה' יבמות בלשון הזה שומרת יבם דנפלה קמי משומד לא משתרייא לעלמא עד דחליץ לה דהא בקדושתיה קאי דקי"ל דאי קדש תפסי ליה קדושין עכ"ל וכ"כ בעל הטורים ז"ל (באה"עז סי' קנ"ז) בשם רב שרירא גאון ז"ל.

אבל ראיתי להרשב"א ז"ל שכתב בשם רב יהודה גאון ז"ל שהוא מחלק בזה שאם נשתמד אחר שנשאה אחיו היא זקוקה.

ואם כשנשאה אחיו כבר היה משומד כתב דלא בעייא חליצה.

ועוד כתב משמו שאם הבעל הוא משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה ליבם דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה גם כן לחליצה.

והרב ז"ל חלק על הגאון ז"ל בכל זה משום דאע"פ שחטא ישראל הוא.

וגם בעל הטורים ז"ל (אה"ע קנ"ז) כ' לא ידענא למה לא תהיה אשת משומד זקוקה וגם מה שחילק בין אם היה היבם משומד כשנשאת אם לאו עכ"ל ז"ל.

נראה אם בשעת נישואין היו שניהם ישראלים ואח"כ נשתמד אחד מהם בין נשתמד הבעל בין נשתמד היבם זקוקה היא דבשעת נישואין אחי' היו ומפני שמדות אחד מהם לא פקעא זיקה דחיילא עליה.

ואי איכא למימר דליכא זיקה. ליתה אלא כשהיה משומד בשעת נישואין בין שהיבם הי' משומד בין שהבעל הי' משומד ונשא' באונס או היתה משומדת כמוהו ונתאלמנה וחזרה בתשובה דאיכא למימר דכיון דבההיא שעתא דנשאה הוי חד משומד וחד ישראל לא קרינן בהו כי ישבו אחים יחדיו דכיון דנטמע בע"ז לאו אח הוא. ודבר זה נלמד מדגרסינן בפ' אין מעמידין (כ"ו ע"ב) המינים והמשומדים מורידין ולא מעלין א"ל אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד.

והנלמד מכל זה הוא שכל שמורידין אותו לית ליה אחוה בהדן ואע"ג דסמי מכאן משומד היינו משומד לעבירה אחת כגון אוכל נבילות כדאיתא התם.

אבל הנטמע בעכו"ם הרי הוא כמין ומורידין אותו וכיון שמורידין אותו אינו קרוי אח.

ואף הרמב"ן ז"ל החמיר בזה בחידושיו בפ' איזהו נשך בבן הנולד ממשומד' והתיר להלוות לו בריבית משום דלא קרינן ביה וחי אחיך עמך דלאו אח הוא מהאי טעמא ולא דנו כדין תינוק שנשבה לבין העכו"ם.

ובייבום דבעינן אחים יחדיו ה"ה והוא הטעם אם בשעת נשואין היה משומד.

ובספרא לענין טומאת קרובים ומייתו לה בפ' נגמר הדין (מ"ז ע"א) דריש בעמיו בעושה מעשה עמיו והדברי' נראין שדין יבום ודין טומאה שוים הם דאחוה דהתם כאחוה דהכא וכיון דמשומד לא מיטמי ליה ול"מ אחוה ה"ה לא מיקרי אח לענין זיקה.

והדברים כפשטן נראים דמסייעין אל הגאון ז"ל אלא א"כ נאמר מדאצטריך רחמנא למעוטי התם משמע דבכל דוכתא מיקרי אח והדברים מסופקין הם דאיכא למימר מדגלי התם ה"ה בכל דוכתא ונשאר מחלוקות זה אי איצטריך אי דגלי וכסוגייא קמייתא דיבמות ובמקומות אחרים.

ומיהו אם בשעת נישואין היה ישראל ואח"כ נשתמד איכא למימר שהיא זקוקה ודילמא באחוה בשעת נישואין תלייא מילתא זה נ"ל להלכה.

וזה שנאמרו הדברים בשם גאון ז"ל. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גיטין כתב ישראל שנשתמד לע"ז או מחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבר ולא פיר' אם יכול לגרש כמו שקדושיו קדושין וכן אם יבמתו זקוקה לו. (הג"ה אמ"ה בפרק ראשון מהלכות ייבום כת' שאח משומד לעבודה זרה זוקק כך נראה לי) וכבר תמה עליו הר"מ הכהן ז"ל מ"מ אם שניהם הם משומדין ומת אחד מהם בלא בנים בלי ספק שהיא זקוקה לייבום דלא גרעי מעכו"ם נמולי' דאית להו חייס כדאיתא ביבמות בפ' הבא על יבמתו (ס"ב ע"א) וכי היכי דאית להו חייס דאבות ה"נ אית להו חייס דאחוה וה"ה למשומדי' דאית להו חייס דאחוה בהדי הדדי והני מילי לענין יבום דבעינן אחוה אבל לענין קדושין לא תלייא באחוה אלא על ששמו ישראל וזה אע"פ שחטא ישראל הוא.

ובפ' הגוזל קמא (ק"י סע"ב) אמרינן יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה אמרי התם נמי אנן סהדי דמינח ניחא לה בכל דהו וכו' טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ובודאי דבמשומד לא ניחא לה וזה סיוע אל הגאון ז"ל שלא יצטרך חליצה לנופלת לפני משומד דודאי דאדעתא דהכי לא נשאת לו שהרי משומד הי'.

ומה שחילק בזה בין נשאת לאחר שנשתמד לנשתמד אחר שנשאת לפי כשנשאת כבר ידעה שיכול להשתמד כמו הבעל וכמו שבהשתמד הבעל לא פקעי קדושין כן בהשתמד היבם לא פקעא זיקה.

ואחר שהעלינו שקדושי משומד בבת ישראל הוו קדושין גמורים ה"ה בקדושי ישראל במשומדת הוו קדושין גמורים וה"ה בקדושי משומד במשומדת דטעמא דאע"פ שחטא ישראל הוא שייך בכולהו.

ומה שיש לדון בענין שאלתך אינו אלא מפני העדות דקי"ל דהמקדש בלא עדים אין קדושיו קדושין ואפי' שניהם מודים דילפינן דבר דבר מממון כדאיתא בפ' האומר בקדושין (ס"ה ע"ב) וה"ה המקדש בפסולי עדות שאין קדושיו קדושין וכדאיתא במסכת סנהדרין בפ' זה בורר (כ"ו ע"ב ע"ש) וא"כ זה האנוס שקידש אנוסה זו אם קדשה בפני עידי ישראל צריכ' גט.

ואם קדשה בפני עדים אנוסים דדכוותייהו אין קדושיו קדושין דודאי פסולים לעדות הם דלא גרעי מישראל בעל עבירות שהוא פסול לעדות שכיון שעמדו שם ברצונם ומתפקרים לעבור על דברי תורה בכמה דברים אפילו כשהן לבין עצמן כגון אכילת נבלות וחלול שבת מלבד השתחויתן לעבודה זרה אין ספק שפסולין הם לעדות דבר תורה והמקדש אשה בפניהם אינה מקודשת כלל ודבר זה אין בו ספק כלל:


שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן מז ד"ה ומה שיש

ומה שיש לעיין בזה הוא שאם קדשה כדת משה וישראל בפני עדים אנוסים כמנהגם אם הוא אצלם מנהג קבוע ונשאה אח"כ כדרך נישואיהם שנושאין כדת העכו"ם שנטמעו בהם אם יש לחוש לנישואין אלו שבאו אחר קדושין כאלו שהן בפסולי עדות דאיכא למימר דכיון דגלו דעתן דלאו בתורת זנות קא נסבי להו כיון דמקדשי ובתר הכי נסבי אם כן איכא למימר דגמרי ובעלי לשם קדושת נישואין וכיון שיש ישראל כשרי' לעדות בעיר עמהם ויודעין שהם מתייחדין אמרינן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה וחיילי קדושין משעת בעילה דחזקה היא שאין אדם מחזר אחר קדושין ועושה בעילתו בעילת זנות ודמיא הא מלתא למגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דקי"ל כב"ה שאם נתגרשה מן הנישואין שלבו גס בה שצריכה ממנו גט ואוקימנא בגמ' בפ' הזורק (פ"א ע"א) כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עידי יחוד דס"ל לב"ה הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה ואם ראוה שנבעלה אפי' נתגרשה מן האירוסין צריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

ואף ע"ג דבפנוייה בעלמא לא אמרינן הכי כדעת הרמב"ם ז"ל (פ"י מה"ג הי"ט) וכן הסכימו עמו האחרונים ז"ל הכא כיון שהית' אשתו לא אמרינן דעביד בעילתו בעילת זנות ודכוותה הכא כיון דקדשה בפנ' עדים אנוסים דכוותיהו ודאי לשם נשואין נתייחד עמה ולא לשם זנות ומה שלא קדשה בפני עדים כשרים הוא לפי שהוא אומר שהאנוסים הם יותר כשרים בעיניו מישראלי' ודומה למה שאמרו בפרק חומר בקדש (כ"ב ע"ב) בענין עם הארץ שאמרו שם כלי של ע"ה טמא או טהור א"ל טמא ואם אתה אומר לו טמא כלום משגיח עליך ולא עוד אלא שאומר לך שלך טמא ושלי טהור.

וכן בכאן אם ישאלך האנוס אם פסול אם כשר אם נאמר לו פסול אינו משגיח עליך [ולא] עוד אלא שאומר לך אתה הוא פסול ואני כשר לפי שלבו מסור לשמי' וכיון שכן זה האנוס שקוד' שנשא אשה זו קדשה בעדים אנוסי' אני אומר שאם נתייחד עמה וידעו זה עידי ישראל כדאמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכאלו בעלה לפניהם לשם קדושין ואינו עושה בעילתו בעילת זנות וחוששין לה להצריכה גט ממנו זה נ"ל להחמיר בזה.

ושמא תאמר זה שקדשה בעדים פסולים אע"פ שבעל אח"כ על סמך קדושין הראשוני' הוא בועל ולא לשם קדושין וכיון שקדושין הראשוני' אינן כלום אף מה שבעל אחר כך אין אותן בעילות אוסרות אותה שהרי על סמך קדושין הוא בעל וכמ"ש בקדושי טעו' בפ' בא סימן (נ"ב ע"א) שאפי' בנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכת ור"ל שאין קדושיו קדושין.

הא ליתא דדוקא בענין סבלונות שבאו אחר קדושין בטלים הוא דאמרינן הכי שכיון שהוא טועה בקידושין הראשונים אף הסבלונות ששלח אחר כך לא שלחם בתורת קדושין שהוא טועה שקדושיו הראשוני' הם קדושין אבל אם בעל אחר קדושין פסולים שטעה בהן שהם קדושין כשרים וגמר לעולם ובעל לשם קדושין והכי מוכח בפ' האיש מקדש (נ') וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שם והביאו ראיה מהתוספתא (כתובות ע"ג ע"ב) דתניא התם המקדש בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקידש ושלח סבלונות לא עשו כלום שעל מנת קידושין הראשונים שלחו בעלו קנו.

ואע"ג דרבי שמעון פליג התם ואמר דלא קנו שמחמת קדושין הראשונים בעלו לא קי"ל כוותיה דיחידאה הוא אלא כת"ק דס"ל דקנו:


שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן שיב ד"ה תשובה אם

תשובה:

אם יצא עליהם שם שהם מחללים שבת בפרהסיא אפי' מגען אסור ובשלא יצא עליהם שם זה משום חשדא בעלמא חשבי' להו חשודין לזה והכי מוכח בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (ל"ה ע"א) ומ"מ אפי' תאמר דלא חשבי' להו חשודים משום חששא בעלמא זהו להתיר מגען אבל להאמינם ביינם שהוא כשר אינן נאמנין לפי שאפילו האנוסים הראשונים שהיו ודאי אנוסים מפני חרב שלופה לא היו נשמרים מהתגאל ביין משתיהם ואפילו החכמים הגדולים וכל שאלותיהם לא היו אלא אם יברכו עליהם ברכת הנהנין וכן אם יכולין לבטלו מעט מעט במים וקמא קמא בטיל וכל שכן באלו שלא נאנסו אונס גמור שאין ספק שאין נשמרי' מלשתות סתם יינם וכיון שהם חשודין באותו דבר אין נאמנין עליו ואפילו ישראל המוחזק בכשרות ומקיים כל דברי התור' אם נחשד לשתות סתם יינם אינו נאמן להכשירו ומשנ' שלימ' שנינו בבכורות בפ' עד כמה (ל' ע"א) החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ואם יש לחלק בנאמנותם הוא לומר שאע"פ (שאינו) [שאיהו] נאמן על של אחרים דקי"ל כרשב"ג דאמר הכי כדפסקי' בפ' בתרא דיומ' (ע"ח ע"א) וטעמ' דרשב"ג שהוא נאמן על של אחרים הוא משום דאין אדם חוטא ולא לו אבל על שלו אינו נאמן זהו הדין בזה ולפי זה אסרתי היין הבא מאצלם אפי' אותו שנעשה קודם הגזר' וכ"ש מה שנעש' אחר הגזר' שאם הראשון הקל לעשותו בכשרות ואסור כ"ש האחרון החמור שנעשה אחר הגזרה ומה שראינו מהם ושמענו מפיהם וכתבו לנו משם מחזיקים חשודים גמורים וכיון שהם חשודים אין להאמינם:


Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית