Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית


שו"ת מהר"ם פדובה סימן לז

אמרו בירושלמי והרי"ף הביאו בפ' זה בורר על החשוד על השבועה שיבא לב"ד שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני והעד הזה לא עשה ככה ולא נודע דבר ששב גם לא השיב הגניבה וגם חזרתו ישראל בחשאי אחר שהמיר דתו בזדון לא יחשב לו לתשובה הגונה כי אינו דמי למי שהמיר באונס וחזר בו כי זה שהמיר בזדון ובא למקום אחר שלא הכירוהו ולא גלה על עונו לסגף נפשו או לעשות תשובה ניכרת עונו בו מאחר שהוא מפורסם לבליעל ובעל עבירות וסופו מוכיח עליו שחזר לסורו א"כ פשיטא שפסול הוא להעיד ומעתה גם העד השני הוא כמאן דליתא ומה שאחד מן המורים רצה להורות בזה שיש לחוש לחומרא להעדאת עד אחד כו' למ"ד חוששין לעד אחד נראה שלא הרגיש במה דתנן בפ' קמא דמכות מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול כו' אף שלשה כל העדות בטלה א"כ אין לדמות עד אחד שמעיד לבד לעד שנטפל לעוברי עבירה להצטרף עמהם ואם אולי היה דעת המורה כרבי יוסי שאמר שם בדיני ממונות תתקיים עדות' בשאר ולזה אמר בקידושין למ"ד חוששין לעד אחד ג"כ תתקיים העדות בעד הכשר וירצה לדמות קידושין לממון היה לו להביט שם דברי רבי החולק והלכה כרב נחמן דפוסק שם כרבי וכן סוברים כל הפוסקים.

גם לא אשער שטעה המורה ההוא בדברי הגאון שהביא הרי"ף בפ' קמא דמכות שאמר דדוקא על פה אבל בשטר לא דאמרי' דלמא רווחא שבק ובא זה הקרוב וחתם וכו' דהרי כתב אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעד וכתבו עדות' זה בפני זה וכו' ובנ"ד שלא היו אלא ב' עדים אלו ברור מתוך העדות שראיתי לשונם שנתיחדו יחד להעיד וכ"ש שהעד הכשר אמר שהפסול חתם בראשונה טרם חתם הוא א"כ אין לומר שחתם למלוי וכל שכן לפי הירושלמי דכתב דצריך שיכתבו בחתימה אני פלוני חתמתי למלוי וכן פסק ראב"ן ורבינו יואל ורשב"ם כאשר הביאה המרדכי במסכת מכות ואולי לפום ריהטא עלה על דעת ההוא מרבנן תשובת הרי"ף שהביא הרא"ש שם במכות דהיכא דעד הכשר לא ידע בפסלות חבירו אז קם עדותו לשבועה ולזה יאמר ג"כ בנדון זה למ"ד חוששין לעד אחד שעד הכשר לא ידע פסלות חבירו מכל מקום אין לו לפסוק ככה בהחלט מאחר שהרא"ש שהביא התשובה חולק עליו ועוד אין לדמות קידושין לממון כלל בדבר הזה דגבי ממון אין אנו צריכין לעדות רק לדעת האמת דלא אברי סהדי אלא לשקרי והיכא דשניהם מודין אין צריכין לעדות משום הכי אפשר לומר היכא דאיכא חד סהדא דלא ידע בפסלות חבירו אף כי מן הראוי לא יחשב עד מכל מקום גלוי מילתא מספיק להודיע האמת אבל גבי קידושין לא יספיק לנו האמת דאפילו שניהם מודים אינה מקודשת בלא עדות ולזה היכא דיש פסול עם הכשר העדות הוא כמאן דליתא דעדות שבטל' מקצתה בטלה כולה מגזירת הכתוב ואולי בדרך רחוקה יש ליישב ההוא מרבנן שרצה לדמות נדון דידן לההוא מעשה שנרמז בהג"ה במרדכי בפ' האומר בקידושין ובסמ"ק במצות לקדש אשה שרבני שפייר"א חלקו על מהר"ם שהתיר נערה בלא גט שקבלה קידושין בפני שני עדים קרובים זה לזה קורב' דאורייתא ומכל מקום לא היה לו להורות כך אחר שמהר"ם הכה על קדקדם והראה להם טעותם מדברי ראבי"ה ועטור ורבינו שמחה ור"ת והרי"ף ומכל המורים והתשוב' היא באורך בחידושי מרדכי גם לדעתי לא טעו רבני שפייר' בדבר משנה וגמרא דמכות דאי אפשר לומר שהיה להם דעת הרי"ף בתשובה הנ"ל ודמו קידושי לממון ורצו להחמיר למ"ד חוששין לעד אחד דרי"ף לא אמר אלא היכא דלא ידע בפסלות חבירו וגם כתב וז"ל ובלבד שלא יהא רגיל בו שאפשר הוא שלא ידע בקורבתו של חבירו ור"ל שהוא קרוב אל הבעל דין אבל בנדון דידהו שהעדים קרובין זה לזה רחוק הוא שלא הכירו זה את זה בקורבתו ועוד מהר"ם הזכיר הרי"ף בעזריו כנגדם אלא לדעתי טעמא דידהו גבי שנים קרובים דאין אחד מהם פסול כשהוא לבד ויועיל עדותו של כל א' מהם לבד למ"ד חוששין לעד אחד לכך חבירו קרובו אינו פוסלו בצירופו שיחשב כמאן דליתיה דיהיה דבר הפך הסברא לפי דעתם שכל אחד לבד יהיה כשר ובאשר הם יחד ידחה האחד את חבירו דאף אם הוא קרוב ופסול לחבירו אינו פסול לענין שמעיד עליו ולכך חששו לחומרא דא"א אבל היכא דאחד פסול לענין שמעיד עליו לא עלה על לבם להכשיר אך ודאי הוא פוסל גם חבירו המתחבר עמו ובאופן זה יפרשו רבני שפייר"א שמעתא דמכות שלא תקשה עליהם שר"ל קורבא לבעלי דינין או פסולי עבירה ואף כי גם שם נזכר וז"ל האיך יעשו שני אחים שראו באחד שהרג הנפש כו' א"כ מיירי אף בקרובין זה לזה ההוא בדיני נפשות דודאי אין חילוק שם ואף כי פירוש זה נראה דוחק מכל מקום נכון הוא לתת קצת טעם לרבני שפייר"א שלא יהיו כטועים בדבר משנה ובלעדי כל אלה דחה אותה מהר"ם בשתי ידים.

ואל יטעה אדם בלשון התוספות שם במכות דמשמע דאף אם עד אחד פסול קם השני לשבועה ולא הזכירו שלא ידע בפסלות חבירו וכרי"ף בתשוב' הנ"ל וסוברים א"כ יותר מרי"ף ולא נשגיח מעתה על דברי הרא"ש שחילק על הרי"ף מאחר דיש כאן התוס' דאף אם נדמה קידושין לממון מכל מקום אין ראיה משם דדברי התוס' שם סובבים על דעת רבי יוסי דסובר תתקיים עדותם בשאר.

ועוד בנדון דידן לא שייך כל הנ"ל דהאשה מכחשת ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא בקידושין פרק האומר שאומר שם ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן ואף כי הלשון שם ברש"י בגמרא של הדפוס שלנו נראה דר"ל בהכחשת עד שכנגדו נראה בהדיא בספר ת"ה שלא היה כך ברש"י שלפניו כי אמר שמוכח מרש"י דאפילו אשה לבד מכחשת לא מהימן וזר מאד שהוא מגמגם שם בזה והלא הרמב"ם בפרק ט' דאישות אמר בהדיא דהכחשת האשה לבד יועיל וכן שאר הגאונים הנזכרים שם במגיד משנה ואין אחד מהם שעולה על דעתו באופן אחר וכן הר"ן בפרק שני דכתובות אמור מעתה כמה מעלות של דחוקים נצטרך לצרף טרם ניחוש כאן לעד האחד.

חדא דרוב הפוסקים פסקו דאין חוששין. שנית בנדון דידן תלמוד ערוך הוא דנמצא אחד מהן קרוב או פסול כו'.

שלישית עד אחד בהכחשה לא אאמין שמורה צדק יאמר לחוש. ואם לחשך אדם לומר אלו ג' עדים שהעידו על פסלות העד ליכא שני עדים על מעשה ועבירה אחת רק על כל עבירה יש עד אחד צא תאמר לו שמ"מ מצטרפי' כדאיתא בפרק ז"ב סנהדרין כ"ה ע"א חד אמר קמא דידי אוזיף ברבית וחד אמר לדידי אוזיף ברבית וכו' וכן בפרק הנ"ל דף )כ"ז ע"א( חד אמר קמא דידי גנב חושלא וחד אמר לדידי גנב קתא וכו'.

וכדי לסקל מסילה זו מכל מכשול אסיר ספק אשר אולי יפול בלב איש לומר דילמא דוקא היכא דשניהם מעידין על עבירה אחת כהנהו תרי עובדי דאע"פ שכל אחד מעיד על מעשה מיוחד מ"מ שניהם מעידים היותו גנב אבל בשתי עבירות לא להכי אעתיק לשון רבינו ירוחם אשר כתב בנתיב ב' בחלק ד' וז"ל ראובן שהעידו עליו עד אחד אמר בפני גנב דבר פלוני ועד אחד אמר לי גנב דבר אחד ראובן פסול על פיהם זה הדין פשוט בגמרא דסנהדרין פרק שני ובספר הרא"ש פרק שני וכו' וכן הדין אם אחד מעיד על עבירה אחת והעד השני על עבירה אחרת וכן מוכח שם עכ"ל הרי לך מבואר דבראשונה מזכיר שתי גניבות שכל אחד מעיד על גניבה שלא העיד חבירו ואחר כך מוסיף שתי עבירות.

אמנם אשר מסיים ואומר וכן מוכח שם איני יודע למה מכוון ולא מצאתי הוכחה מבוארת ויכול להיות כי קשה לו מ"ש דגבי הני תרי עובדי מצטרפין לד"ה דלא מזכיר שם התלמוד דסבר כפלוני משמע דדברי הכל הוא וגבי ממון בפרק זה בורר ההוא גבי אחד מעיד על מנה של אחד בשבת ואחד על מנה של שני בשבת יש בו מחלוקת דרב סובר דוקא הודאה אחר הלואה או הודאה אחר הודאה דיכול להיות הכל מנה אחת אבל הלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה דהיו ודאי תרי עובדי לא מצטרפי ונהרדעי פליגי וסברי דמצטרפי והלכה כוותייהו והיינו טעמא דהתם פליג רב בעבור שאפשר לומר דשני העדים לא באו לחיוב' גברא ולא כוונו לזה רק כל אחד מעיד ההלואה שראה ויכול להיות שלוה ופרע והם הגידו לבד שראו ההלוואות א"כ העדות מיוחסות על ההלוואות והם שתי הלוואות לכך סבר שאין מצטרפין אבל בהני עובדי ודאי ששניהם באו לפסול גברא דאל"כ היה אסור להם לספר חטאו ולהלבין פניו וגם המעשים מוכחים שבאו לפסול אות' א"כ לדבר אחד נתכוונו על כן מצטרפין לדברי הכל ולכן אין הפרש בין עבירה אחת לשתי עבירות כי תמיד כוונת שניהם לפסול גברא ואף כי דחוק הוא לומר שזאת היתה כוונת רבינו ירוחם לומר שמוכח שם כי אינו מבואר לא מצאתי דבר אחר לתלות בו צד הוכחה ויהי מה הרב אמר הדין בהדיא ועוד בנ"ד שהעד האחד שהעיד איך המיר דתו ולא שב הוא כולל כל העבירות כי כפר בכל התורה א"כ שאר העדים שהעידו בעבירה פרטית מצטרפין עמו כי בכלל מאתים מנה.

ואל ישיבני אדם מהא דמביא רבינו קולון בסי' פ"ה המעשה שבא לפני רש"י באנוס שקדש עלמה אחת וכו' שאמר שם וז"ל ועוד שמא הרהרו תשובה בלבם והוו להו צדיקי וכו' כי ודאי לאו כללא הוא לומר ככה על כל פסולי עבירה ובראשונה אפרש הענין ההוא שמביא כי סתום הוא בראשונה אמר וז"ל שקדש עלמה בפני אנוסים חביריו וחזרו בתשובה ואיך יפול על זה לומר אחר כך ועוד שמא הרהרו תשובה בלבם הלא כבר אמר בהחלט שחזרו בתשובה אלא ר"ל האנוס קדש העלמה בפני האנוסים בעודם בגיותם טרם חזרו ואחר כך חזרו לדת יהודים ושאלו על דינם ואמר מקודשת מטעם אף על פי שחטא ישראל הוא כו' ועוד שמא אז בגיותם הרהרו תשובה בלבם והיינו מטעם שאנו אומרים מאחר שאנוסים היו וסופו שחזרו לדתינו מוכיח שגם בראשונה הרהרו תשובה והיה בלבם תמיד לשוב כאשר יוכלו וגם ראיה שמביא מן המקדש האשה ואומר ע"מ שאני צדיק גמור אפילו היה רשע כל ימיו היא מקודשת מספק שמא הרהר גם לשם טעמא רבה איכא מאחר שהוא אומר ככה ורצה בקידושין מסתמא רוצה לקיים תנאו ומביא רק ראיה שההרהור לבד יספיק שיחשב צדיק כי מסתמא יעשה מאז תשובה שלימה והרהר בלבו לעשות תשובה שלימה אבל שיהיה דבר כללי על כל בעל עבירה בלי טעם וסברא אי אפשר כי אם יהיה כללי לשוא טרחו הגאונים לחלק לענין קידושין בין פסול בעבירה דרבנן לפסול בעבירה דאורייתא לאמר שבפסולי דרבנן צריכה גט מספק אבל בעבירה דאורייתא לא. ואפילו בעבירה דרבנן יש שחולקי' ואומרים שאינה צריכה גט ובהג"ה במרדכי פרק האומר בקידושין נרמזו דברי גאונים אלו בקצת ואיך ימצא הדבר הזה אם נאמר תמיד שמא הרהר אלא ודאי לאו כללא הוא היכא דיש טעמא והוכחה מה אומרים ככה א"כ בנ"ד שהעד הזה היה רשע כל ימיו ולא נראו בו סימני טהרה ואדרבה סופו שחזר לסורו הוכיח שעונו היה טמון בקרבו ודאי אין לחוש שהרהר בתשובה ונדון אותו אחר רוב מעשיו וכדי להראות שהמעשה של רש"י הנ"ל ככה הוא כאשר פרשתי אעתיק הלשון כאשר הוא לפני בחדושי מרדכי מבואר יותר מאשר הביאו מהררי"ק מספר צורך רק שלא נזכר בפירוש לשון זה שמא הרהר אכן מוכח מלשונו שר"ל ככה וז"ל בפרק שני דיבמות כתב רש"י בתשובה על העלמה שנתקדשה לאיש ושניהם היו אנוסים לעבור על תורת משה ע"י נכרים וגם העדים כמותם רואה אני שצריכה גט שאף ישראל מומר לרצונו שקדש קידושיו קידושין אע"פ שחטא ישראל הוא וכ"ש אלו שאנוסין הם ולבן לשמים וכן הוכיח סופן על תחלתן שחזרו כשמצאו הצלה ואפילו ראו את העדים שהנהיגו הפקר בעצמן בעודן בין הנכרים ליחשד בעבירת זנות אין עדותן בטילה בכך דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות אשה בקידושין דאמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות ומודה רב נחמן בעדות אשה שהוא פסול והני מילי לאפוקי אבל לעיולי מהימן עכ"ל הרי שמבואר בהדיא שר"ל שבעודן היו נכרים נאמר שהיה לבן לשמים לאשר אנוסים היו והוכיח סופן על תחלתן אבל מי שהוא מומר לרצונו או אפי' שעשה איזה עבירה אחת לרצונו לא נאמר שמא הרהר להכשיר עדותו וכן מוכח מסוף התשובה שאמר ואפי' ראו את העדים שהנהיגו הפקר בעצמן בעודן בין הנכרים בעבירת זנות אין עדותן בטילה בכך דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות כו' משמע אם הנהיגו עצמן בהפקר לעבירה אחרת לא היה מצריך גט בעבור פסלו' העדים בעבירה ולא נאמר שמא הרהרו מאחר שלרצונם עשו ולא היו אנוסים לזה וק"ל.

בכן הנני להסכים להתיר אשה זו בלא גט. אם יסכימו עמי שנים מן המורים שדרכם להורות נאם מבי"ק:

Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית