” אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם, וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשֹוֹתוֹ כְּמוֹ שַׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַף--אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְפָשְׁטוֹ בְּיָדוֹ, אֵין מְתַקְּנִין אוֹתוֹ. שְׁנֵי כֵלִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן, כְּגוֹן שְׁנֵי נֵרוֹת אוֹ שְׁנֵי כוֹסוֹת--אֵין פּוֹחֲתִין אוֹתָן לִשְׁנַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי.
אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בַּמַּשְׁחֶזֶת שֶׁלָּהּ, אֲבָל מְחַדְּדָהּ עַל גַּבֵּי הָעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס אוֹ אֶבֶן; וְאֵין מוֹרִים דָּבָר זֶה לָרַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְחַדְּדָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁיְּכוֹלָה לַחְתֹּךְ בְּדֹחַק אוֹ שֶׁנִּפְגְּמָה; אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ כְּלָל--אֵין מַשְׁחִיזִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל הָעֵץ, שֶׁמָּא יָבוֹא לְהַשְׁחִיזָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. וּמִפְּנֵי זֶה אָסְרוּ לִרְאוֹת סַכִּין לְעַם הָאָרֶץ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמָּא תִהְיֶה פְגוּמָה, וְיֹאמַר לוֹ זוֹ אָסוּר לִשְׁחֹט בָּהּ, מִשּׁוּם פְּגִימָתָהּ: יֵלֵךְ וִיחַדְּדָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. וְחָכָם שֶׁרָאָה הַסַּכִּין לְעַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָהּ לְעַם הָאָרֶץ.“