Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית


שו"ת בעלי התוספות סימן קכח ד"ה ונראה לדון

ונראה לדון כאן כההיא דתנן (ב"ב פ"ט מ"ח) נפל הבית עליו ועל אביו והייתה עליו כתובת אשה, דהנכסים בחזקת יורשי האב, ואין לאשה כלום עד שתביא עדות ברורה שחנוך נהרג אחרון.

והואיל והנכסים בחזקת יתמי, אין להוציא מידם אלא בראייה ברורה.

ואילו שהם אנוסים נראה שהם פסולים להוציא ממון.

דהואיל וקיימא לן בע"ז יהרג ואל יעבור (סנהדרין ע"ד ע"א; ע"ז כ"ז ע"ב), והנה עינינו הרואות שרוב ישראל מוסרים עצמם ונהרגים על קידוש השם, ואפילו ריקים שבנו, ואפילו אחד מני אלף אין כופר, הבא להכשירם להוציא מיתמי עליו הראייה.

וגם לכאורה נראה שבני אדם שהם אנוסים שהם יכולים לישמט לאלתר, והם מאחרים כמה ימים, נמצא שיש לחוש שאע"פ שתחילתם באונס סופם ברצון.

וגם מסתמא אי אפשר שלא עברו עבירה אחת שלא באונס אלא לתיאבון.

ומשומד לתיאבון פסול לעדות לכ"ע אפילו מדאורייתא (סנהדרין כ"ז ע"א), והפסול מדאורייתא פסול בלא הכרזה (סנהדרין כ"ו ע"ב).

וזה לשון רבי' משע"ה: אכל בשר בהמה בחלב או שאכל שקצים ורמשים וכיוצא בהן בין לתיאבון בין להכעיס, או שחילל את י"ט הראשון או שלבש שעטנז, הרי זה פסול לעדות מן התורה, עכ"ל.

וגם העולם מחזיקים אותם גרועים מאד שלא להתחתן בהן ובקרוביהם, יותר משאר בעלי עבירות.

וכ"ש וכ"ש כאן שראו העדות בשעה שהמירו, ואנו בעינן שיהא תחילתו וסופו בכשרות (ב"ב קכ"ח ע"א).

ודבר פשוט הוא שבשעה שכפרו, קודם ששבו בתשובה, שהם פסולים לעדות.

ואע"פ שהוחזקו בני אדם כשירים קודם הגזירה, השתא איגלי כהיתייהו.

ודילמא טינא הייתה בלבבם, והוכיח סופן על תחילתן.

והבא להוציא מיתמי עליו הראייה.

וכ"ש אילו יתמי דיתמי שהם אנוסים בידי גוים ומצוה רבה להפוך בזכותם כדי שלא יטמעו בידי גוים.

ונכון בעינינו לכל הפחות, אפילו אם הם כשירים להעיד, שיחרימו במקומות שנעשו הגזירות איך נהגו בתפלותם. ואם אחרו לישמט מידי גוים אותם עדים או לא.



Voltar
חזרה


Volta para a página principal
חזרה לדף הבית