שו"ת מהר"ם אלשקר סימן סז ד"ה תשובה תחלת תשובה: תחלת כל דבר, אומר דזה החכם החולץ צלל במים אדירים, ולא העלה בידו אפי' חרס מה. והחולצ' חלצת' חמה והיתה לשמה. דודאי אותה עדות של יונה הנז' לא אמתי, מלבד שהיא עדו' שקר נטוי' על קו הבצע, כמו שנתפרסם לב"ד הקבוע כשקבל עדותו של יונה הנז' כשנה אחת קודם שקבל ממנו החכם כמהר"ר יעקב זאת האחרת. בלאו הכי לאו עדו' היא, ולית בה מששא כלל. מכמה אנפי לא נעלמו מעיני עמי הארץ הסומין. האומרי' על שמאל שהוא ימין. חדא דהאי עדות היא עדות מפי כתבו של גוי, דאפי' אם באו שני עדים כשרים, ואמרו: "ראינו שכתב גוי לחבירו: "מת פלו' בדרך בצמא!" - אין משגיחין באותה עדות כל עיקר - כיון שהכתב הוא כתבו של גוי, ואין האשה ניתרת על פיו. וכמו שכתבו המפרשי' והרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות גרושין ז"ל, ונודע שזה כתב ישראל וכו', וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והריט"א ז"ל בשילהי יבמות דלעולם צריך שיהיה הכתב כתבו של ישראל, אף כי יש מן המפרשים ז"ל שכתב שצריך אותו כתב קיום שישראל פלו' כתב אותו, וכן פי' הרשב"א ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל, וכן כתוב בתשובה - הביאה המרדכי בסוף יבמות, ז"ל, על האשה אשר שאלתם אם היא מותרת לינשא אם לאו. אומר אני, אחרי שר' יוסף מעיד מפי עד שמת ר' אשר ב"ר יוסף אשתו מותרת לינש' אע"פ שר' יוסף אינו בפנינו, אלא כתב ידו שמכירין העולם, ולא חיישי' לומ' מפיהם ולא מפי כתב' וכו', עד ובנדון זה הואיל וחתימת ר' יוסף ניכרת חשיב מפיו ע"כ. אלמא אפי' בכתב ישראל צריך שיהיה מוכר. ואין בדבר זה שום חולק שצריך שיהיה כתב שכתבו ישראל. ובקושי התירו עדו' מפי כתב ואפי' של ישראל ודברים אלו פשוטים לאותן דרדקי דבי רב שכת' החכם המתיר שפשוט להם דאשת יצחק הנז' מותרת לישנא מכח אותה עדו' והוא לא שת לבו גם לזאת ועשה עדות זו כעדות גוי המשיח שרא' במיתתו או ששמ' מפי גוי אח' המל"ת לדע' מי שמתיר גוי מל"ת מפי גוי אחר המל"ת כי כמה מהמפרשים יש שכתבו דעדות גוי מפי גוי לאו עדו' היא וכ"כ הריב"ש ז"ל אבל גוי שאינו נאמן בתורת עדו' אלא במל"ת לא האמינוהו אלא במה שרא' ולא במה שמעיד מפי אחר שהרי אין הגוי בקי אם חברו היה מל"ת או מתכוין להעיד וזה נ"ל ברור ע"כ. ועוד דאפי' אם היה הגוי הראשון אומ' אותן דברים בפיו לפני עדי ישראל בכה"ג לא הוי מל"ת כיון שאמר לו פלו' שחייב לך המעות מת בצמא תבו' לגבו' מעותי' וכו' דהוי מילת' דשייכי ביה ואומ' עליו שמת כדי לגבות מעותיו מנכסיו או מעזבון איש אחר שמת ואמ' ששמו כך וכיוצ' בזה אם אמת היה הדבר שיצחק אלפנדרי היה חיי' לו מעו' אבל כבר אמרנו דהאי יונה שקר גמו' ענה. ומוכח' הא מילת שפיר מההיא דתנן שמע מקומנטריסין של אומות העולם איש פלו' מת איש פלו' נהרג לא ישיאו את אשתו. ואקשי' בגמ' והא קיימא לן גוי מסיח לפי תומו כשר. ומשני הני מילי במילתא דלא שייכי בה אבל במילת' דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו. ופי' רש"י דשייכי בה כהכא שמתפארים לומר שהרגוהו בדין ע"כ. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פכ"א בד"א שלא היה שם אמתלא אבל אם היה שם אמתלא בשיחת הגוי שמא לא יתכוין אלא לדבר אחר כו' ע"כ. ואין לך אמתלא גדולה מזו שלנו. ואם לתפארת בעלמא עבידי דמחזקי שקרייהו כ"ש במקום שיתלה בו תועלת ממון וכבר חשו רבותי' ז"ל לכיוצא בזה גבי אשה דאמר רב נחמן באה ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה ונותנין לה כתובתה. מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינש' אין מתירין אותה מאי טעמא האי אדעתא דממון אתאי וכו' אף הכא נמי כ"ש דאיכא למימר דאדעתא דממון אתא. וכבר כתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות עדות דדברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין בעקרי המשפטי' וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא שיש לזה האיש צד הנאה בעדות זו ואפי' בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה ע"כ. ואם בעידי ישראל יש לומר כך כל שכן כאשר נאמר עליהם אשר פיהם דיבר שוא. יש לומר דאפי' אי הוי האי השחה מעליא לאו מילת' היא כיון שהגוי לא אמר אלא יצחק אלפנדרי ולא אמר שהיה בעלה של אשה זו וגם לא הזכיר מקומו ובכי האי גוונא חיישי' לשני יצחק אלפנדרי. וכן כתבו הרמב"ם והרשב"א והריט"א ז"ל בחדושיהן פרק האשה שלום וכן כתבו הרבה מן המפרשים ז"ל וכתבו דעל כרחין איכא למימר הכי לדעת הרי"ף ז"ל דחייש לשני שוירי ולשני יוסף בן שמעון בשיירות מצויות ואפי' שלא הוחזקו תרי יוסף בן שמעון וכמו שכת' פ"ק דמציעא ופרק כל הגט ואע"ג דאשכחן להרי"ף גופיה פר' האשה שלום דלא חייש לתרי יצחק גבי יצחק ריש גלותא דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב ושלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי שכיב ופליגי בה אביי ורבא ופסק כרבא דשרי היינו משום שיצא עמהם מקורטבא ללכת לאספמיא וראה שאותו יצחק שיצא עמה' משם הוא שמת ושלחו להם למקומו לקורטבא אותו פלו' שיצא עמנו ממקום זה מת וכיון שלא הוחזקו תרי יצחק שרי וכ"ש שגם נתנו בו סימן אחר ואמרו בר אחתיה דרב ביבי וכו' וכן נרא' נמי דעת הרמב"ם ז"ל דגם הוא כתב בפ"ג מהלכו' גרושין דחיישי' לשני יוסף בן שמעון בשיירות מצויות. ומה שכתב בפי"ג בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו וכו' הרי אשתו מותרת ואין אומרין שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת ע"כ. היינו משום שהזכירו שם מקומו דודאי אמרם לשליח כשתלך למקו' פלו' אמור להם וכו' הוי כהזכירו שם מקומו שהיו יודעים שהיה משם והוי כאלו אמרו לו אמור להם שאותו יצחק בן מיכאל שהי' ממקו' זה הוא מת ובכי האי גוונא הוא דשרי אבל בגוונא אחרינא שהזכירו שמו סתם כעובד' דילן לעולם לא שרי דאי הכי הוה ליה למימר בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים שמת פלוני וכו' אלא דלעולם כדאמרן וכההיא דיצחק ריש גלותא דלעיל. ואחר אשר כתבתי ודקדקתי זה בדברי הרמב"ם ז"ל מצאתי לאחד קדוש הוא הר"ר יוסף קולון ז"ל שדקדק כך בדבריו וכתב ז"ל דמשמע מדבריו דוק' היכא דאמרו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם וכו' הוא דאין חוששין ליצחק בן מיכאל אחר דודאי כיון דאמרו לו כשתלך למקום פלו' מוכיחין הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא שהיה עומד באות' העיר שזה הולך לשם דאי לא תימ' הכי למה תלו שליחותא בהליכת אותו מקום ומשום כך אשתו מותרת דאיכא למימר דאי הוה יצחק בן מיכאל באותה העיר שהיה כבר ידוע לאנשי אותה העיר משמע דאין לומר כן כשלא נודע שם העיר בפרטות דחיישי' ליצחק בן מיכאל אחר באחד מן המקומות. ואפי' נודע להם שהיה ממלכות פלו' כגון רוסי"אה או כיוצא בה דהא אי אפש' לבדוק בכל המקומות וליכא למיקם עלה דמילתא. וכן כתב רבי' ישעיה מטר"אני ז"ל בהדיא פ' האשה שלום זה לשונו באו עדי' ואמרו שמת יוסף בן שמעון מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יוסף בן שמעון אחר הוא באותה העיר וכו' עד ואם יאמרו העדים יוסף בן שמעון מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אף על גב דלא הוחזק יוסף בן שמעון בעיר הזאת חוששין ליוסף בן שמעון אחר בעולם ואין מתירין את אשתו של יוסף בן שמעון הידוע לנו הרי לך בהדיא שצריך להזכיר שם עירו ולא סגי בהזכרת שמו ושם אביו ואע"ג דלא הוחזק לנו אחר בעירו שיהיה שמו כן עכ"ל. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש בתשובת שאלה ששאלו ממנו על איש אחד שהלך מביתו ועברו עליו כמה שנים ולא ידעו מה היה לו. ואחר זמן בא גוי אחד משיח לפי תומו ואמר בא אצלנו לדמשק איש אחד שמו כל"ף סימניו בינוני הקומה וזקנו שחור ומת זה האיש היו' כשלשה שנים וחצי וראיתי מיתתו וקברתיו וכבר שמעתי מזה כל"ף הנזכר שאמר לי שהיה מארץ מצרים ממנית זפתא. וכן זכר גם כן פלו' אל מאורדי שאיש אחד שמו כלף מת בדמשק וקברתיו ושהיו סימניו כך וכך והיה זה כלף אומר שהוא ממנית זפתא. והשיב ז"ל הנראה לי שאם יבואו עדים מן מנית זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של אשה זו היה בינוני הקומה וזקנו שחור יכולה לינשא בזאת העדות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנין שאינן מובהקין יספיקו בהודעתו לענין התרת עגונה וכתב משה עכ"ד. וכ"ש דאפי' שהזכירו שמו ושם מקומו הצריך להביא עדים על אותן הסימנין שאינן מובהקין שזכרו. וכן נמי כתוב במרדכי ז"ל והבא להעיד על השם לא סגי אם לא מזכיר כמו כן שם עירו כי הרבה שמות שוים ע"כ. וכן נמי כתב רבינו שלמה עמיאל ז"ל ודקדק כך בדברי הרמב"ם וכדאמרן לעיל. והנה עתה יש אתנו יצחק אלפנדרי אחר שבא מארץ פורטוגאל וכמה מבני אלפנדרי יש עוד היום שם אנוסים ויכול להיות שהלך משם או ממקום אחר לאותן מקומות אחד מהם ששמו יצחק. ואע"ג דהרא"ש ז"ל מצאנו אותו כמקל בדבר זה בתשובותיו גבי עדותו שלו מכלוף בן מלול שמת בפא"ס פשוט הוא דאין להניח דברי המרובים קמאי ובתראי ולתפוס דברי יחיד באיסור של תורה וערוה החמורה וכ"ש דאפי' הרא"ש ז"ל עצמו לא שרי אלא בשהיה ידוע שהיה שם באותה העיר בעלה של אשה ולא הוחזק בעיר מכלוף בן מלול אחר וכדאית' שם בתחלת תשובתו שכתב ז"ל אמנם יש לחפש לה התר ממקום אחר כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואם לא הוחזק מכלוף אחר בעיר נראה לי דאתתא שריא לינשא ע"כ. מה שאין כן בנדון שלנו דלא נודע מאי זה עיר היה ולא מאין בא ולא לאין היה הולך. ועוד דאפילו אי הוי עדות הגוי עדות כראוי והיה זוכר שמו ושם מקומו הנה לדעת הרמב"ם ז"ל שאנו דנין על פיו בכל הארצות האלו ואתריה דמרן ז"ל הוא בעיא בכל גוי המסיח לפי תומו לומר מת וקברתיו ובלאו הכי לא סגי וכן כתב פי"ג זה לשונו יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחד ובא הגוי והשיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואף ע"פ שלא היה הגוי יודע אותו האיש והוא שאמר קברתיו ע"כ אלמא דאין להתיר בעדות גוי המשיח עד דקאמר קברתיו. וכן פי' בדבריו הרשב"א ז"ל בחדושי יבמו' ואף הריט"א ז"ל כך פי' בדבריו ז"ל. ואע"ג דהר' בעל המגיד ז"ל כת' לישב את דבריו דמאי דבעי הר"מ ז"ל קברתיו במת סת' כדבעי' גבי מת במלחמה היינו כשאינו מזכירו בשמו כהכא שאמר הגוי ישראל שיצא עמנו מת ולא זכר שמו אבל אם זכרו בשמו לא בעי' קברתיו כמו שכתב בשמו נמי הר"ן ז"ל ורבי' ישעיה מטר"אני ז"ל ורבי' יצחק בר ששת ז"ל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל עצמו בתשובה וכפי מה שכתבתי בתשובת קי"ב וקי"ג וקי"ד דאם הזכירו המשיח לפי תומו בשמו או שהכירו אף הרמב"ם ז"ל לא בעי קברתיו. איכא למימר דשאני עובדא דילן דקאמר דמת בצמא ובמת בצמא לית דינא ולית דיינא דבעי קברתיו לדעתו ז"ל דהא גבי מת במלחמה כתב בהדיא דצריך הגוי לומר קברתיו. וידוע הוא דרעבון גריע ממלחמה וכדאית' בגמר' בהדיא וכמו שכתב הרב ז"ל עצמו גבי אשה שם פי"ג ז"ל היתה שנת רעבון ואמרה מת בעלי אינה נאמנת עד דאמרה קברתיו כ"ש הכא דאמ' מת בצמא בפירוש וצמא היינו רעבון הילכך גבי מת בצמא דגרע ממלחמה אם לא אמ' העד קברתיו אינו נאמן וכ"ש דהאי עדות מזוייפת מתוכה היא דכיון שאמ' כי מתו כל האנשים המבקשים את המים מי הגיד לאנשי הספינ' או לזולתן שמתו על כרחין דלא ידעו שמתו אלא מכיון שלא חזרו לספינה או שהלכו אנשים אחרים מהספינה או זולתן לבקש אותם ומצאום מתים. ואם מטעם שלא חזרו ידוע הוא שאין זו ראיה על מיתתן דאיפשר שהלכו למקומות אחרים כולם או מקצתן וזה פשוט אין צרי' להאריך בו. ואם שהלכו ומצאום מתים מי יודע אם מצאום בתוך ג' ימים למיתתן או לאחר שלשה ימים דאמרי' בגמרא בהדיא דאין מעידין עליו מפני שהצור' משתנית ואותו שחשבו שהוא פלו' אינו אלא אדם אחר שנשתנית צורתו לצורת אותו פלו' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה ז"ל ואין מעידין עליו עד שנודע בודאי שזה שנמצא לא עברו עליו ג' ימים משעה שמת ועד שראוהו העדים כמו שנסתפק הרשב"א ז"ל והניח הדבר בספק ואמר וצריכא תלמוד ע"כ: