ד"ה תשובה כתבו

תשובה:

כתבו בשם רבינו שמחה ז"ל דכל בעלי תשובה צריכין טבילה מיהו אין הטבילה מעכבת אלא מיד כשהרהר תשובה הרי הוא צדיק גמור אלא שצריך לצער עצמו ע"כ.

והדבר ברור כי רבינו שמחה איירי בישראל שעבר עבירה ועשה תשובה ואפ"ה הצריכו טבילה לכתחלה וה"ה במי שאנסוהו או יצא מן דת יהדות וחוזר לדתו וכיון דהוא מהול אין הטבילה מעכבת.

אבל מי שנולד בהיותו אונס והרי הוא ערל לכאורה נראה דצריך טבילה והטבילה מעכבת בו דהא אמרינן כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ועתה נכנס לברית ולא נהג כלל בדת ישראל ומגען ביין פוסל כיון שהוא עובד עבודת כוכבים אבל כי דייקת בה שפיר תשכח דלא מעכבא בהו טבילה כמו שא"צ להודיעם קצת מצות קלות וחמורות שכבר קבלום אבותיהם מהר סיני עליהם ועל זרעם כך ג"כ כבר טבלו אבותיהם ונכנסו לברית במילה וטבילה ואותה טבילה עלתה לכל הבאים אחריהם שכן מצינו לכל הנולדים במדבר שחזר ומל אותם יהושע ולא מצינו שהצריכום טבילה.

וא"ת בשלמא התם אנוסים הוו דלא נשבה רוח צפונית כדאיתא בגמ' בערל שמתו אחיו מחמת מילה שהוא כשר לכל דבר וה"נ באנוסים ממש ניחא דלא מעכבא בהו טבילה אבל בבני המומרי' והמומרים לדעת או בבני האנוסים שהיה בידם לבוא לדת ישראל ולא באו שהרי הם עומדים במומרות לדעת לעולם אימא לך דמעכבת בהו טבילה.

ותו דהוו מומרים לכל התורה ותו דמשמע דהנולדים במדבר טבלו שהרי כולם היו טמאי מת שאביהם מתו במדבר וכיון שטבלו לטומאתן עלתה להם לערלתן.

ותו דמשמע בהדיא בפסחים פ' האשה (צ"ב) דערל ישראל צריך טבילה דתנן התם גר שנתגייר בערב פסח בש"א טובל ואוכל את פסחו לערב ובה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ואמרינן עלה א"ר יוחנן מחלוקת בערל עובד כוכבים אבל בערל ישראל ד"ה טובל ואוכל את פסחו לערב ולא גזרינן ערל ישראל אטו ערל עובד כוכבים.

תנ"ה א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב על מה נחלקו וכו' הרי לך דערל ישראל צריך טבילה ואע"ג דאיכא למימר דלכתחלה ומדרבנן בעלמא מ"מ בנ"ד דילמא מעכבא מטעמי דאמרן.

וי"ל דהא כתב עלה ריב"א ז"ל תימא שלא מצינו בשום מקום טבילה לישראל שמל אפי' מדרבנן עכ"ל.

וצריך לתרץ לדעתו ז"ל דה"ק אבל בערל ישראל שנטמא בעודו ערל שהוא מקבל טומאה וזמן טבילתו בע"פ לד"ה ימול ויטבול בע"פ וטבילה לאו משום מילה הוא אלא משום טומאה נמצא לפי שטה זו דערל ישראל א"צ טבילה אפי' מדרבנן וערל עובד כוכבים צריך טבילה מן התורה ובני המומרים צריכין טבילה מדרבנן אבל אינה מעכבת בהם דהוי מלתא מציעתא.

ואם הם אנוסים דינן כערל ישראל דמה לי אונס שמתו אחיו מחמת מילה ומה לי אונס אחר.

והוי יודע שאם אמו עובדת ע"ז אע"פ שאביו ישראל צריך טבילה מן התורה דישראל הבא על העובדת כוכבים הולד כמוה ואם הוא ספק הוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא ואינו נכנס לישראל עד שימול ויטבול.

תדע שאין הטבילה מעכבת בהן דלא עדיף טבילה ממילה גופה והרי אין המילה מעכבת בו מלבא בקהל שהרי אם קידש קדושיו קדושין וגם לישא אשה מישראל מותר שהרי אינו בן נכר כיון שחזר לדת ישראל ואינו אלא כמומר לעבירה אחת דהיינו מילה דהוי כישראל לכל דבר לזמן עליו ולהצטרף לעשרה אלא מפני שכל שעה שמתעכב בלא מילה עובר בעשה ואם ימות ערל חייב כרת לפיכך חייב למול מיד.

אבל טבילה אין בו משום מצוה וכי היכא דמילה גופה אינה מעכבת כ"ש הטבילה שאינה מעכבת אלא מפני שהוא יוצא מטומאת העכו"ם לטהרת ישראל צריך טבילת טהרה כטבילת יה"כ דלא גרע מבעלי תשובה שכתב רבינו שמחה ז"ל דצריכין טבילה.

והנראה לע"ד כתבתי:

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן יב

ד"ה תשובה זו

תשובה זו מחלוקת ישנה במומרים שרש"י ז"ל כתב בתשובה שאסור להלוות להם ברבית שאעפ"י שחטא ישראל הוא ואיכא נמי משום ולפני עור לא תתן מכשול ואחרים ג"כ נמשכו אחר סברתו.

אבל ר"י כתב שמותר להלוות להם ברבית דלא קרינן ביה וחי אחיך עמך שאי אתה מצווה להחיותו.

נ"ל דכן הדין בקראין שכפרו בתורה שבע"פ. ומהאי טעמא נמי לא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול אבל ללוות מהם ברבית לכ"ע אסור לפי שמכשילו.

ובס"ה כתב שמומר אוכל נבלות לתאבון אסור להלוותו ברבית אבל מומר להכעיס מותר משום דגבי רבית אחוה כתיב והא דאמרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא הנ"מ לדברים שלא נאמר בהם אחוה כגון גיטין וקדושין ע"כ.

וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל שרבית ואונאה דכתי' בהו אחוה אין המומר בכלל ואע"ג דאבותם של אלו הבאים לאלכסנדריא אנוסים היו השתא מומרים להכעיס הם שהרי אם היו רוצים היו באים לדת ישראל כאשר עשו אחרים וכל שכן אותם שבאים בארצות בטוחים שכבר הם ברשות עצמם.

ומה שיש לדקדק אם בני המומרים הם כמומרים עצמם ובהגהה מיימונית כתב המחלוקת על בני המומרים משמע שאין חלוק ביניהם וכן בדין שכיון שהוא יכול לחזור ואינו חוזר הרי הוא בעצמו מומר.

והוי יודע דהני בני מומרים דאמרן היינו דידעינן דאמו נמי מומרת אבל אם אמו נכרית הולד כמוה. דקי"ל ישראל הבא על הנכרית הולד כמוה והיכא דהוי ספק אע"ג דאית לן ספיקא דאורייתא לחומרא כיון דאיכא פלוגתא והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא ומותר להלוותן ברבית כל שכן באלו שעברו עליהם כמה דורות וכבר נטמעו בין התוגרמים ועוד שאם היו רוצים היו יכולים לחזור לדת ישראל וכדכתיבנא לעיל ואעפ"י שאיני כדאי להכריע בין הראשונים רואה אני שאפי' המומרים עצמם מותר להלוותם ברבית כדברי ר"י והסמ"ג ז"ל שכיון שכפרו באלהי ישראל והודו בע"ז הרי הם כעכו"ם גמורים לדבר זה ואע"פ שקדושיהן תופסין חומרא דא"א שאני.

אבל לענין רבית אפקרוה רבנן לממוניה ועבדוה מתנה דמשום דקלקלו מעשיהם קנסינן להו דגרסינן בירושלמי דע"ז כותאי דקסרי בעו קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקים בשלנו ואתם אין מסתפקים בשלנו אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם דתני ר' אחא בשם ר' אדא ועולא בשם ר' יוחנן כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית אלמא אע"ג דשאר כותאי אסור להלוותן ברבית כותאי דקסרי משום דקלקלו מעשיהם מותר להלוותן ברבית והכא נמי לא שנא.

והא דאמרינן בע"ז אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות מומר משמע דכ"ש שאסור ליקח ממנו רבית התם במומר לתאבון או אפילו להכעיס ובשאר עבירות אבל מומר לעכו"ם הרי הוא כעכו"ם לדבר זה.

והנלענד"כ: