Las Trece Reglas Exegéticas de la Torá

רִבִי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת: מִקַּל וָחוֹמֶר, מִגְּזֵרָה שׁוֹוָה, מִבִּנְיָן אָב וְכָתוּב אֶחָד, מִבִּנְיָן אָב וּשְׁנֵי כְתוּבִים, מִכְּלָל וּפְרָט, מִפְּרָט וּכְלָל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָּן אֵלָא כְּעֵין הַפְּרָט , מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טַעַם אַחֵר שֶהוּא כְעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טַעַם אַחֵר שֶׁלֹּא כְּעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֵלָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אֵי אַתָּה רַשָּׁאי לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ, וְדָבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ, וְכֵן שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם:

(א') קַל וָחוֹמֶר. יש מהם שיתפרש ממנו עניין מצווה ומהם עניין דבר בלי מצווה. כגון כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ--תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ, לוֹ (שמות כ"ג,ד'). לא אמר לנו הכתוב אלא של אויב, עלינו ללמוד, ומה של אויב הקפידה תורה עליו וחייבה להשיב אבידתו קל וחומר לאוהבו.	(1) Algo leve y algo grave. En ciertos casos usando esta Regla se explica un detalle correspondiente a un Precepto. P. ej.: "Si te topares con el buey de tu enemigo, o su asno extraviado, has de devolvérselo" (Ex. 23:4). La Escritura no mencionó sino a la propiedad de un enemigo, debemos aprender: “si la Torá hace hincapié en que asistamos a un enemigo, no hemos con más razón asistir a un ser querido.
(ב') גְזֵרָה שׁוֹוָה. יש מצוות פרושות ופרוטות העניינים ויש מהם מצווה שפירש מקצתה והסתיר מקצתה, ועלינו להשוות מקצת הנסתר למקצת הגלוי. כתוב בתורה עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא תְגַלֵּה: אֶת-בַּת-בְּנָהּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּהּ (ויקרא י"ח,י"ז) זהוא עניין מפורש מקצתו ומפני מה הוא מפורש מקצתו ולא כולו שהרי באיש שהוא בניגוד נסתר ואומר באיש עֶרְוַת בַּת-בִּנְךָ אוֹ בַת-בִּתְּךָ (שם י') ולא אמר ערות בתך ואחר כך בת בנך או בת בתך ולא פירש כאן בגלוי בתו ממש וזהו מקצתו נסתר. ועלינו להשוות מה שנאמר באיש למה שנאמר באשה, לאסור בתה של איש כבתה של אשה. זו היא גזירה שווה.	(2) Una analogía. Hay Preceptos cuyas explicaciones son detalladas mientras respecto de otros nos ha explicado un poco y nos ha ocultado un poco, debiendo nosotros comparar lo oculto con lo revelado. Está escrito: "La desnudez de una mujer y su hija no descubrirás, ni la de la hija de su hijo ni la de su hija de su hija" (Lv. 18:17). La explicación es insuficiente. ¿Por qué se le considera parcial y no totalmente explicado? porque respecto del varón, en cambio, está oculto, diciendo a su respecto: "La desnudez de la hija de tu hijo o de tu hija" (Lv. 18:10). No mencionó a “la desnudez de tu hija” y luego a “la desnudez de la hija de tu hijo”, no explicando aquí con respecto a la “desnudez de su hija” explicitamente, siendo esta el detalle que la Torá Escrita no reveló, debiendo nosotros comparar lo dicho con respecto al varón con lo dicho con respecto a la mujer para prohibir a la hija del varón como lo está la de la mujer. Ésta es una analogía.
(ג') בִּנְיָן אָב וְכָתוּב אֶחָד. הוא עיקר ידוע מפסוק אחד והוא אב לכל מצווה או לכל דבר שהוא מעניינו להתלמד ממנו. כמו שנאמר בסמיכות וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָו, עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי (ויקרא ט"ז,כ"א) מצאנו כל הסמיכות וְסָמַךְ אֶת-יָדוֹ (ויקרא ג',ח') ידו אחת ולא שתיים. עלינו לומר מאחר שמצאנו פעם אחת פירוש הסמיכה בשתי ידיו הדין הוא שנלמוד ממנו לכל הסמיכות שהן בשתי ידיו ויהיה להם זה הפסוק אב לכלל לכל הסמיכות והוא פסוק אחד בלבד.	(3) Un principio general y un texto. Se trata de un principio conocido que deriva de un versículo que es el fundamento de todo Precepto o todo caso similar que se aprende del mismo. Tal cual está escrito respecto de la “semijut”: "Y pondrá Aharón sus dos manos en la cabeza del chivo vivo" (Lv. 16:21). Respecto de todas las “semijot” se ha dicho: "Y pondrá su mano" (Lv. 3:8), una mano, no dos. Debemos decir, al haber hallado una vez explicitamente escrito que se efectua la “semijá” con las dos manos, que el Dín es que aprendamos de tal caso que todas las “semijot” han de efectuarse con dos manos. Siendo tal versículo el fundamento de tal generalización respecto de todas las “semijot”, tratándose de un solo versículo.
בִּנְיָן אָב וּשְׁנֵי כְתוּבִים. ופירוש עיקר ידוע משני כתובים, פסוקים. דע שציווה הקב"ה במצווה דבר אחד ובמצווה אחרת מעניינה דבר אחר ואחר כך יבוא הדבר ללמד שמה שחייב בכאן חייב בכאן, ויהיה לה העיקר ידוע משני פסוקים, וזהו אחד מהן, ספר הכתוב מומי בני אדם ואמר בהם אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, אוֹ גָרָב וגו' (ויקרא כ"א,כ') ובמומי הבהמה אמר עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת (ויקרא כ"ב,כ"ב) תמצא במומי אדם גִבֵּן דַּק מְרוֹחַ אָשֶׁךְ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ ולא נאמר בבהמה אחד מאלו המומין, ותמצא במומי הבהמה עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת ולא נאמר במומי בני אדם. ועתה עלינו ללמוד שמה שחייב במומי האדם חייב במומי בהמה ומה שחייב במומי בהמה חייב במומי האדם. זהו בניין אב משני כתובים ללמוד ממנו לכל המומין שמומי אדם ומומי הבהמה שווים.	Un principio general y dos textos. Se trata de la exégesis de un principio conocido que deriva de dos versículos. Has de saber que el Santo, bendito Sea, ordenó acerca de una Precepto una cosa y acerca de otro Precepto, que trata del mismo asunto, otra cosa, presentándose entonces aquella cosa para enseñarnos que lo obligatorio respecto de una también lo es respecto de la otra, reconociéndose que tal principio deriva de dos versículos, y éste es uno de ellos, la Escritura enumeró los defectos de los humanos diciendo al respecto: "o que tuviera una nube en su ojo o sarnoso" (Lv. 21:20). Mientras dice con respecto a los de los animales: "Ciego o perniquebrado o mutilado o verrugoso" (Lv. 22:22). Entre los de los humanos se enumeran “corcobado, lagañoso, compañón relajado, que tuviere nube en el ojo”, no mencionándoselos entre los de los animales y se hallan entre los de los animales “ciego o perniquebrado o mutilado o verrugoso”, no mencionándoselos entre los de los humanos. Esto nos enseña que nos atañe tanto lo concerniente a los defectos de los animales como aquellos de los humanos. La regla “un principio general y dos textos”, nos enseña en qué equivalen los defectos de los animales y los de los humanos.
(ד') כְּלָל וּפְרָט, פְּרָט וּכְלָל. זה הוא על שני פנים. יש מהם שיתחיל בכלל ויסיים בפרט. ויש מהם שיתחיל בפרט ויסיים בכלל. פירוש כלל שכולל הכל ופרט כמו שאמר חוץ מזה. כיצד, אמר הפסוק וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא (ויקרא י"א,ל"ב) זהו כלל. מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק (שם) זה פרט, ולא יטמא אלא מה שבכלים.	(4) Una regla y una excepción y viceversa. Expresándose ésto de dos modos. A veces comenzará con una regla y terminará con su excepción y viceversa. Es decir una regla lo abarca todo y una excepción a ella expresada por el texto. P. ej. dice el versículo: "Todo aquello sobre lo cual caiga algo de ellos al morir se impurificará" (Lv. 11:32), Esta es una regla. "Así sea de madera, de tela, de piel o de saco" (Ibídem), esta es la excepción. No impurificándose sino lo que haya en los recipientes.
(ה') כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָּן אֵלָא כְּעֵין הַפְּרָט. פירוש כלל ופרט וכלל, פרט בין שני כללות א' קודם וא' לאחר ידין בדין הפרט זולתה לא לכל מה שכלל בשתי כללות, אלא למה שידמה זה הפרט לזולתה עימה, לא לכל כללה. כמו שאמר במעשר שני וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ (דברים י"ד,כ"ו) זהו כלל; בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר זהו פרט; וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ, נַפְשֶׁךָ כלל. פירט בזה העניין שיקנה בכסף מעשר דברים שאינן מן הכללות אלא מעניין הפרט. ומה הם? גידולי הארץ שהם מעניין יַיִן וְשֵׁכַר וחיות שהם מעניין בַּבָּקָר וּבַצֹּאן.	(5) Una regla, una excepción y una regla, no ha de juzgarse sino análogamente respecto de la excepción. Una regla, una excepción y una regla se explican así: “una excepción tanto precedida como seguida por reglas ha de juzgarse por sí misma sin tener en cuenta todo lo comprendido por las dos reglas sino aquello en que se parezca la excepción a la regla en cuyo contexto se halla, no respecto de toda ella”. Según está escrito: "Adquirirás con el dinero todo lo que desee tu alma" (Dt. 14:26) ésta es una regla; "ganado mayor o menor, vino, licor" una excepción; "y todo aquello que te demande tu alma" una regla. Explicó de esta manera que adquiera con el dinero del “ma`aser” cosas no incluidas en las reglas sino referidas por la excepción, ¿cúales son? las originadas de la tierra como el vino y el licor y los animales como el ganado mayor y menor.
(ו') כְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לִפְרָט וּפְרָט שֶׁצָּרִיךְ לִכְלָל. פירוש הדבר שהוא כלל שלא יתכן מבלי פרט ופרט שלא יתכן מבלי כלל. כיצד וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה (ויקרא ב',י"ד) ואילו שתק כאן היה רשות לכל אחד ואחד להקריב כמו של עדה קודם שיקריבו הם כי זהו כלל בִּכּוּרִים כל בכורים בשביל זה אמר וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר (ויקרא כ"ג,י') הכל ביחד לא כל אחד בפני עצמו. זהו כלל שצריך לפרט. ואם לא היה אומר מִנְחַת בִּכּוּרִים לא היה רשות ליחיד להביא עומר מאחר שהביאו הקהל, בשביל כך כתב בִּכּוּרִים בשני המקומות וכתב רֵאשִׁית קְצִירְכֶם (ויקרא כ"ג,י') ללמד שראשית הקציר אינו ליחיד. והבכורים מאחר שהביאו הקהל יביא הוא קלוי באש.	(6) Una regla que necesita de una excepción y viceversa. Se trata de una regla que depende de una excepción y viceversa. ¿Cómo ha de entenderse esto? "Si le presentaras una oblación de primicias al Señor" (Lv. 2:14), de haber callado aquí se le permitiría a cada uno ofrendar una oblación como la de la congregación antes de que ella lo hiciera debido a la regla “primicias” que da a entender “todas las primicias”, debido a eso dijo: "traeréis un `omer" (Lv. 23:10) todos a la vez no cada uno por sí mismo. Esta es una regla que precisa de una excepción. De no haber dicho “una oblación de primicias” no se le permitiría a un individuo traer un “`omer” después de la congregación, debido a éso escribió “primicias” en esos dos lugares y escribió: "del principio de vuestra siega" (Lv. 23:10) para enseñar que el principio de la siega no es propio. Después de que la congregación traiga las “primicias” él la traerá tostada al fuego.
(ז') כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טַעַם אַחֵר שֶהוּא כְעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר. פירוש תמצא שיפריד אדם מכלל שהיה להשפט בו והוציאו מכלל ללמד עליו טענה אחרת שהוא כעניינו ולהקל עליו. כיצד, וּבָשָׂר, כִּי-יִהְיֶה בוֹ-בְעֹרוֹ שְׁחִין; וְנִרְפָּא (ויקרא י"ג, י"ח) ונאמר אוֹ בָשָׂר, כִּי-יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת-אֵשׁ (ויקרא י"ג, כ"ד). והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים הם? וכשיצאו לטעון טעם אחר שהוא כעניינו יצאו להקל ולא להחמיר. להקל עליהן שלא יידונו במחיה ושלא יידונו אלא בשבוע אחד.	(7) Todo detalle presente en una regla que resalta proponiendo otra razón análoga, resalta para atenuar no agravar. Es decir que quitará al hombre de la regla según la cual debía ser juzgado, enseñando una analogía atenuante. Por ejemplo: "Si en la carne hubiera una úlcera, en su piel, y sanara" (Lv. 13:18) y está escrito: "Asimismo si en la carne hubiera una quemadura de fuego" (Lv. 13:24). ¿Acaso no incumben tanto la úlcera como la quemadura a la regla que trata de las llagas? al resaltar la analogía de sus casos lo hicieron para atenuar, no para agravar. Para atenuar el Dín de la úlcera y la quemadura de modo que no se les sentencie sino a una semana.
(ח') כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טַעַם אַחֵר שֶׁלֹּא כְּעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר. כיצד, נאמר איש או אישה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן (ויקרא י"ג, כ"ט) . והלא הראש והזקן בכלל עור ובשר הם וכשיצאו לטעון טעם אחר שלא כעניינו, יצאו להקל ולהחמיר? להקל עליהן שלא יידונו בשער לבן ולהחמיר עליהן שיידונו בשער צהוב.	(8) Todo detalle que resalta en una regla recalcando otra razón no análoga lo hace para atenuar no agravar. Por ejemplo está escrito: "Un hombre o una mujer que tuvieran una llaga en la cabeza o en la barba" (Lv. 13:29). ¿Acaso tanto la cabeza como la barba no son parte de la piel y la carne y al ser recalcados para reclamar otra razón no análoga lo hicieron para atenuar y agravar? atenuar de modo tal que no se les juzgue por pelo blanco y agravar de modo tal que se les juzgue por pelo amarillo.
(ט') כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֵלָא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. פירוש שיפריד ויפרוט הכתוב דבר מכללו וידון עליו בדין שראוי לדין בו הכלל כולו. כיצד, נאמר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ (במדבר ט', י"ב), עצם היה בכלל כמו כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ (במדבר ט',ג') ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה עצם מצווה שבגופו, הכתוב מדבר על החובה לקיים דברים שבגוף בפסח שני.	(9) Todo detalle de una regla que resaltó de ella no lo hizo para enseñar acerca de sí mismo sino para hacerlo acerca de toda la regla. La Escritura separará y detallará algo de su regla y lo juzgará según debe juzgarse a toda la regla. Por ejemplo, está escrito: "no le romperéis ningún hueso" (Nm. 9:12), el “hueso” era parte de la regla, como: "según todos sus estatutos y ordenanzas lo haréis" (Nm. 9:3), habiendo salido de la regla para enseñar acerca de ella. Así como “un hueso” es un Precepto cumplido con su cuerpo, la Escritura habla acerca de la obligación de cumplir con aquello que tenga que ver con su cuerpo respecto del Segundo Pesaj.
(י') כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אֵי אַתָּה רַשָּׁאי לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵּרוּשׁ. כיצד, אמר בשביל הכהן וִילִיד בֵּיתוֹ, הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ (ויקרא כ"ב,י"א) אלו לא אמר לנו יותר בזה העניין הייתה בתו הנשואה לישראל תאכל בלחמו כי בתו בכלל ילידי ביתו היא. וכיון שאמר וּבַת-כֹּהֵן--כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר (שם י"ב) הוציאה מן הכלל ולא תוכל להחזירה שתאכל בבית אביה עד שיתפרש לך. כיצד, וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ--וְשָׁבָה וגו' (ויקרא כ"ב,י"ג). למדנו בפירוש הפסוק שאם לא יהיה לה בן תשוב לקדמונה לאכול.	(10) Todo detalle que era parte de una regla y fue recalcado para juzgar algo nuevo. No te está permitido devolverlo a su regla hasta que lo haga la Escritura explícitamente. ¿Cómo definirlo? dijo acerca de un Kohén “y los nacidos en su casa, ellos comerán de su pan” (Lv. 22:11). De no habernos dicho más acerca de este asunto su hija casada con un israelita comería de su pan ya que su hija es de “los nacidos en su casa”. Pero habiendo mencionado a “Pero la hija de un Kohén casada con un extraño” (Ibídem) la ha exceptuado de la regla y no podrás devolverla para que coma en lo de su padre hasta que te sea especificado. ¿De qué modo? “Pero si la hija de un Kohén fuera viuda o divorciada, no teniendo descendencia, volverá...” (Lv. 22:13). Aprendimos de la exégesis del versículo que si no tiene un hijo volverá, como antes, a comer.
(י"א) דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. פירוש דבר שהוא מכלל ודנין אותו במקומו בדינו כיצד, נאמר בחתן לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו (דברים כ"ד,ה') לא תעלה על לבך שפטור הוא מכל מצוות האמורות בתורה אלא פטור מכל עניין מלחמה אפילו מלהוליך מזון לאנשי המלחמה ולתקן כלי מלחמה וזה הוא הפטור שלא.	(11) Algo que se aprende por sí mismo. Se trata de algo incluido en una regla, pero que es juzgado por sí mismo. Por ejemplo, dijo respecto del novio: "se le dispensará de salir a combate y no se le impondrá" (Dt. 24:5). Ni se te ocurra pensar que se le exceptúa de todos los Preceptos de la Torá. Tan solo se le exceptúa de todo lo que tenga que ver con la guerra, incluso de llevar alimentos a los soldados y de preparar armas, a éso se limita su licencia.
(י"ב) דָּבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ. כיצד, נאמר בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ, יָנִיא אוֹתָהּ, וְהֵפֵר (במדבר ל', ט') יכול כל נדרים ושבועות הבעל מפר?, דבר הלמד מסופו, נאמר כָּל-נֵדֶר וְכָל-שְׁבֻעַת אִסָּר, לְעַנֹּת נָפֶשׁ--אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ, וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ (במדבר ל',י"ד) ולהלן הוא אומר בֵּין אִישׁ, לְאִשְׁתּוֹ (במדבר ל',י"ז). דבר הלמוד מסופו שאין הבעל מפר אלא דברים שיש בהן עינוי נפש או דברים שבינו לבינה בלבד.	(12) Algo que se aprende de su final. ¿Cómo definirlo? está escrito: "si el día en que la escuchara se lo vedara habrá anulado" (Nm. 30:9). ¿Puede un esposo anular todos los votos y promesas? esto es lo que se aprende del final ya que está escrito: "Todo voto y todo juramento de abstinencia mortificante, su esposo lo ratificará o lo anulará" (Nm. 30:14) y más adelante dice: "entre un varón y su esposa" (Nm. 30:17). Apréndiose del final que un esposo no anula sino solo en casos de mortificación personal o en casos conyugales.
(י"ג) שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם. כיצד, נאמר כָּל-הַמִּנְחָה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה--לֹא תֵעָשֶׂה, חָמֵץ (ויקרא ב',י"א). ובמקום אחר אומר מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה (ויקרא כ"ג,י"ז) כיוון שבא פסוק שלישי נסתלקה מחלוקת ואמר קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם, לַיהוָה; וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא-יַעֲלוּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא ב',י"ב).	(13) Dos textos que se contradicen mutuamente hasta que llega un tercero y los concilia. ¿Cómo definirlo? está escrito: "Toda oblación que presentaras al Señor no ha de ser fermentada" (Lv. 2:11). Mientras en otro lugar dice: "De vuestras habitaciones traeréis pan que ha de mecerse, dos décimos de harina fina que han de hornearse fermentados, primicias para el Señor" (Lv. 23:17). Un tercer versículo disgregó la incongruencia diciendo: "Como una ofrenda de primicias los presentaréis al Señor, mas no subirán al altar como olor agradable" (Lv. 2:12).