מכון ממרא | דרכי נועם - כללי הגמרא

פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | ליקוטים


דרכי הגמרא - פרק ראשון

א.

הרוצה שייחכם – ירבה בישיבה (נדה ע, ב), רוצה לומר, ירבה לישב על הספר לעיין היטב, כי לא די לו בפעם אחת ולא בשתים שיעיין הדבר ההוא, כי בכל פעם שיחזור לעיין יתחדש לו איזה עניין. וזהו שאמרו זכרונם לברכה (חגיגה ט, ב): אינו דומה שונה פירקו מאה פעמים לשונה פירקו מאה ואחת פעמים. או ירצה – כי לא יתהלך בסחורות או במשא ומתן, רק ירבה בישיבה, ישב בדד וידום, כמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ב): לא כל המרבה בסחורה מחכים.

נקט האי כללא בידך: כל מבוקש שתבקש ולא השגת אותו בפעם ראשונה, שיש עיכוב בדבר – לא תשיגנו כי אם בטורח, על-כן השתדל בזריזות וחריצות פעם אחר פעם.

ב.

הרוצה להשיג מבוקש או מכוון-מה, יש-לו להשתדל בכל מאמצי-כחו ולהכין עצמו ולטרוח בכל יכלתו להשיגו, כי ההשתדלות והחריצות בכל דבר – הכרחי, אי אפשר בלתו. ועם כל זה צריך גם כן לבקש רחמים שיסייעוהו מן השמיים, ואל יאמר כוחי ועוצם ידי. כמו שאמרו במסכת נדה בפרק בתרא (דף ע, ב), שלשה דברי דרך-ארץ, מה יעשה אדם ויחכים? ירבה בישיבה וימעט בסחורה; אמרו: הרבה עשו ולא הועילו; אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. וזהו שאמר שלמה המלך, עליו השלום (משלי טז): "משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו" – רוצה לומר, המשתדל בחריצות בכל דבר למצוא איזה מכוון או מבוקש טוב, וגם-כן בוטח בשם ולא בכח שכלו – אשריו, כי בזה ישיג רצונו בעזר האל.

ג.

כלל גדול בעיון – שתדקדק הלשון היטב, ותשתדל אם יש-בו יתור לשון או כפל עניין, ואם יש חידוש בעניין ההוא או לאו, ותדקדק בכל שינוי-לשון ושינוי-דין או שינוי עניין שבין נושא לנושא למה, ודרשת וחקרת ושאלת היטב. ותשתדל להוציא כל הלשון, בעניין שכל מילה וכל חלק ממנו יורה על דבר חדש שלא היה מובן מכל הקודם, ותדע ותשכיל הדבר מהו הנושא ומהו משפטו.

ד.

בתחילת עיונך תשים במחשבתך, כי כל אחד מהמדברים, אחד השואל ואחד המשיב, שהם בעלי שכל, ושכל דבריהם בחכמה ובתבונה, אין בהם נפתל ועיקש – אטו בשופטני עסקינן?! ולכן יש לך לעיין בכל הדברים ולראות אם הם דברים של טעם בריאים וחזקים, או אם תפל מבלי מלח ודברים חלושים, ואם הם דברים מתקרבים אל השכל או מתרחקים. ויש לך לתקנם בעניין שיהיו נאותים ומתקבלים ומתקרבים אצל השכל, ושלא לשאת עליהם עוון אשמה של סברה רעועה או חלושה, כי כולם דברי אלהים חיים, ואם ריק הוא – מכם. וזהו שאמרו: "מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר".

ה.

בתחילת עיונך בדברי המפרשים, יש לך לראות על איזה לשון הכתוב מדבר, ולהסתכל מהו אשר הוא מוסיף ומהו לשון הגמרא, ולדעת מה היא כוונתו: אם הוא מתקן לשון, או מפרש עניין, או אם מתרץ קושיא, או מונע ספק, או נשמר מפרוש אחר, ולראות אם יש חילוף בין גרסתו לגרסא שלנו. ואחר שתדע ממה נשמר [ומה דחה].

והדרך הישר הוא, שתעיין כל מה שתוכל להבין מהגמרא, ואחר-כך תבוא אליו, וראה גם אם מה שהבנת הוא מסכים עם מה שמפרש אם לא. ואחר שיהיה ידוע אצלך כוונת פירושו, תחקור מהו הפרוש שהוא דוחה, וממה נשמר, ומהו הכרח פירושו, כי כל עוד שלא תדע כוונת דבריו והפרוש שהוא רוצה לקיים, האיך תדע מה שהוא דוחה? ויש לך לעיין או לדקדק הגמרא או הכתוב בעצמו, ואחר-כך הפרוש בפני עצמו ולדקדק אותו היטב, ואחר-כך תבוא לעיין השיטה, ואחר-כך חזור לעיין הכל על לשון הגמרא.

ובכל דיבור של תוספות או חידושים אשר בהלכה, אחר שתדע כוונתו או הקושיא שמונעים, יש לך לחזור לעיין בדברי רש"י ולראות אם הרגיש ממנו ונשמר, ואם שניהם מסכימים בדרך אחת או הם מחולפים. ובכלל, יש לך בכל השמועה לעיין ולדעת, במה מסכימים ומוליכים שיטה אחת או במה הם מחולפים.

ו.

בתחילת עיונך, יש לך לעבור כל הסוגיא ולדעת כוונתה ולהחליף ולהקיף אותה דרך כלל, ואחר-כך תחזור לעיין כל פרט ופרט ממנה, ולראות מהו הקשר שמקשר אותה, ותשא הכלל העולה על ראשך; ואחר-כך חזור פעם שנית על הלשון, וראה אם מה שבשכלך מסכים עמו. ואחר-כך יש לך לעיין שורש הדבר ההוא וטעמו ולחקור על כל פרטיו, כמו שאמר (איוב כח): "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" – בתחילה ראה אותה דרך כלל ולקחה פרט בשכלו, שזהו "ויספרה", ואחר-כך חזור לתקן מה שתבין על הלשון, שזהו "הכינה", ואחר-כך חקור עליו לדעת אם הוא צודק או כוזב, ולדעת גם-כן טעמי העניינים ההם וסיבותיהם ושרשיהם, וזהו "וגם חקרה", ואחר-כך ויאמר לאדם".

וכל ספק אשר היה לך בעניין או איזה דוחק או קושיא, אל יהיה קל בעיניך עד שייוודע לך הפיתרון. וגם אל בינתך אל תישען עד שתשאל עליו חבריך ותחקור עליו, אם מה שהבנת בו צודק או יש כנגדו פירכא, כי אין אדם רואה חובה לעצמו, וחבריך יקיימוה בידך. ז.

ובכל מאמר או דיבור אשר בא בשמועה, הוי מרבה לחקור מה תועלת או כמה דינים יוצאים לנו ממנו, ומהו הכלל העולה מאותם המאמרים – וספרת לך, כמו שאמרו: "שמע מנה תרתי", "שמע מנה תלת", "סימנא מלתא היא". לכן בכל עניין או דרוש שתעיין, יש לך לחקור על שרשיו וענפיו ולשום בהם סימנים וכללים, באופן שייזכרו ויפקדו ויעלו על לב לעולם, כמו שבאו בגמרא סימנים בשמועות, ולתת להם מספר, כמו שאמר: "האשה נקנית בשלשה דרכים" (קידושין ב, א), "ארבא אבות נזיקין" (ב"ק ב, א), "חמש עשרה נשים פוטרות" (יבמות ב, א), וכדומה לזה.

וגם-כן כשיהיו פרושים מחולפים או גירסאות, יש לך לחקור על כל פרוש ופרוש ולחקור שרשם וחילופם, ולקח יסוד כל אחד מהם בידך, ואז לא ימושו מפיך.

וגם-כן יש לך לבקש המשלים והדמיונים לכל דבר ודבר, עד שייתקרב לשכלך וידבק בלבך ולא תשכחנו, כמו שאמר שלמה (משלי א): "משלי שלמה בן דוד" וכו', כדי "להבין אמרי בינה, דברי חכמים וחידותם". וזה מועיל לנזק השכחה ומכשוליה, ומוסיף חוזק ואומץ בעיון. יפה שעה אחת של קורת-רוח בעיון, מבוקר עד ערב בשמועות, ולבו בל עמו.

על-כן בחר לך שעה רצויה, שיהיה שכלך פנוי מכל עסקי העולם, ואל תהי מחשבתך משוטטת בדברים אחרים, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, אלא הוי דוחה כל הדברים מפני תלמוד תורה. ואחר שתבין הדבר, חזור עליו וחפש אם יש כנגדו פירכא או ספק, כמו שאמר (מלכים א, יח): "ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו", ובזה ישאר בשכלך מה שהבנת לנצח.

ח.

בראשית, תקרא בשמחת לבב פעמיים או שלשה הלשון בקול רם, ואחר-כך חזור לעיין הלשון ההוא היטב, וקח בידך הבנת הלשון ההוא כפשוטו, ותחזור לעיין שנית המובן מכלל הלשון ההוא והדברים ההם. והנה הראשון נקרא 'פשט', והשני נקרא 'דיוק דמתניתין'. ובעלי מלאכת ההיגיון קראו לפשט 'הקדמה' ולדיוק 'תולדה'. ואחר-כך חזור לעיין אם במובן מן הלשון יש חידוש אם לאו, וראה גם-כן אם יש חידוש במובן מכלל אותו הלשון. כי אם יש חידוש בפשוטו, אף אם אין חידוש בדיוקו – לא תיקשה, אבל אם אין חידוש – יקשה על האומר מאמר כזה, כי יאמרו "מאי קא משמע לן, פשיטא?" ואם יש חידוש בדיוק ההוא ואין חידוש בעצם המאמר, אפשר לומר: משום דיוק נקט לזה.

ולפעמים יהיו שני מאמרים שאין חידוש אלא באחד מהם, וכשיהיה החידוש בראש המאמר ולא בסופו, יתרץ: "אגב רישא נקט סיפא", וכשיהיה בסוף המאמר, יתרץ: "אידי דבעי למתני סיפא תנא נמי רישא".

וראה גם ראה בכל מאמר ומשפט, מה היית סובר מסברתך או מבין משכלך, בטרם שיבוא התנא או האמורא ההוא, כי יבוא לך מזה תועלת רב; כי אם היית סובר מעצמך כמותו, תקשי לו: "מאי אתא לאשמועינן, פשיטא?" ואם סברתך מנגדתו, יש לך לדעת ולחפש מהו ההכרח שיש-לו לומר כן, ומה היא החולשה או הריעותא שיש במה שאתה היית סובר – וזהו הנקרא 'סברא מבחוץ'. וככה תעשה כאשר תעיין בגמרא או במקרא, כי בתחילה תעיין בכל מאמצי-כוחך והוי משתדל להבין בשכלך כל מה שתוכל בטרם תבוא לראות מה שפרשו המפרשים על אותה משנה וגמרא או מקרא, כי יצא מזה התועלת הנזכר. והוי מרבה לחקור ולדעת טוב טעם כל דין ודין שאומר התנא, מאיזה טעם אמרו, ולדעת סברתו וסברת כל אחד מהם כשהם חולקים, ומה שורש או ענף יש לאותו דין בתורה, או מאיזה מצוה משתלשלים ומשתרגים אותם הדינין, או אם הם מדאורייתא או מדרבנן.

ואחר שזכרנו זה, נשוב לסדר קצת דרכים שצריך לדרוך בהם ולזכור אותם תמיד המעיין בדבר הלכה ובלישנא דגמרא.


מכון ממרא | דרכי נועם - כללי הגמרא

פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | ליקוטים